בוקר טוב

זה לא היה פשוט.

החלק הפשוט היה להזיז את השם שלי ברשימה של החדרים, ולדאוג שלא רק החדר יהיה זוגי, אלא גם המיטה. החלק הקשה היה להכיל את ההתרגשות, להתנהג בטבעיות ולהראות מופתע כשמצאתי את עצמי שותף לחדר עם האשה שממלאת את חלומותי כבר הרבה זמן. הקושי, אפשר להגיד, היה ניכר לעין.


פעם בשנה החברה סוגרת את המשרדים ביום רביעי האחרון של נובמבר, ומוציאה את כל העובדים לסוף שבוע ארוך תחת המסווה של כנס. ככה אפשר לקבל זיכוי מס. השנה, היה בלגן בארגון החדרים וחלק מאיתנו נאלצו לחלוק חדר.

הטיסה היתה ארוכה והיציאה משדה התעופה לקחה שעות. כולם היו גמורים מעייפות ורק רצו למצוא את החדר שלהם וללכת לישון. הרגעים הראשונים היו מביכים, אבל העייפות הכריעה. היא נכנסה למיטה בגופיית סאטן שהביאה כשחשבה שתישן לבד, התכסתה היטב והצטמצמה לצד אחד של המיטה. היא נרדמה הרבה לפני ואני שכבתי לצידה, ליבי פועם בטירוף, נשימתי חטופה. הסתובבתי על צידי, מכורבל, גבי מופנה אליה – כביכול, מפאת הצניעות.

בבוקר התעוררתי כשחום גופה צמוד אלי. המשיכה עשתה את שלה ובמהלך הלילה הסתובבתי ונצמדתי אליה. היא עדיין ישנה, נשימתה סדורה ואיטית, אך ישבנה הלך והתהדק אל זקפתי. ידי מצאה את דרכה אל שדה המלא ואצבעותי נתקלו בפטמה שכבר היתה זקורה כמוני. גופה נענה לי באופן כל כך רהוט, כאילו חזרנו אל מקום מוכר אחרי שנים. לרגע היא התמתחה ומשכתי את ידי בבהלה. לחשתי לה "בוקר טוב", והיא בתגובה נצמדה אלי ביתר שאת, מחככת את ישבנה על זקפתי.

"את ערה?" שאלתי, חושש לשמוע 'כן' חרד יותר לשמוע 'לא.'

"לא, אבל אני מודעת," ענתה לי בקול רדום והחזירה את ידי אל פטמתה.

מוללתי אותה בין אצבעותי מרגיש את ישבנה מעכס אלי, מזמין אותי. צבטתי את הפטמה ושמעתי אותה גונחת בתשובה. ההזמנה הייתה מפורשת וידי גלשה מן הפטמה אל בין ירכיה. הרמתי את שולי הגופייה החלקלקה ולהפתעתי לא מצאתי תחתונים וגם לא ערווה, רק פס צר, מסלול שהנחה אותי אל בין רגליה. אצבעותי מצאו אותה רטובה והחליקו אל הכפתור שעורר בה חתולה רדומה. החזרתי את ידי וטעמתי ממנה. טעים יותר מכל מה שדמיינתי. כששיערה בפני דחקתי את עצמי בין פלחי ישבנה והתחככתי בה, מבקש להאריך את הרגע לאין קץ.

התשוקה שבערה כל הלילה לא נתנה לי מנוחה, ומצאתי את עצמי נכנע לחלקים הקדמונים ביותר של מוחי. חדרתי אליה בתנופה כשאנחתה מדרבנת אותי למלא אותה עד תום. גופה התקמר אלי, שדיה חפונים בידי. ידה שלוחה בין רגליה אוחזת באשכי, מושכת אותי עמוק יותר אל תוכה. המשכנו בתנועה בלתי פוסקת, מתגברת, זיעתנו נוטפת ומתערבבת. עד שמיתר גופה הרוטט פקע, והיא געשה סביבי, מציפה אותי, מדרבנת אותי, ואני נמתח, מתהדק ומתיז לתוכה בגניחה ובלהט.

"בוקר טוב," היא אמרה.

"עכשיו אני כבר ערה."

תגובה אחת בנושא “בוקר טוב

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s