שתי צול

היו לה בעל ושלושה ילדים. היה לה רכב כבישטח נוצץ, נעליים של גוצ'י, תיק של פראדה וגוף מעוצב לא פחות, ומחלון המשרד בקומה ה-25 האנשים ברחוב נראו לה מאוד קטנים. יותר קטנים ממלחכי הפנכה שהתרוצצו לה בין הרגליים כל היום בתקווה לאיזו טפיחה על השכם והעלאה קטנה בסוף השנה. חוץ מזה היה לה בור בנשמה.

נעמה באה למשרד באותו בוקר, סחוטה מהפקקים, ועם מספיק כעס על העולם כדי להבריח למחסה את כל העובדים. היה לה חם ודביק ושוב המזגן המחורבן לא עבד. רק אתמול חזרה וצעקה על הנהלת הבנין שיבואו סופסוף לתקן את המזגן הדפוק. שוב האימייל שלה מלא זבל, לפטופים בהזדמנות, ארוחה זוגית, חופשה בחו"ל, פתיחת צ'אקרות בגליל – מה זה בכלל צ'אקרה, ולמה צריך לפתוח אותה?

"צ'אקרה זה כמו מין מרכז אנרגיה כזה בגוף, ואם לא פותחים אותם אז נהיים חולים, או בדכאון"

היא הרימה את הראש בהפתעה. היא היתה כל כך מרוכזת בעצמה ובעצבים שלה, שעד אותו רגע כלל לא ראתה אותו שם בסרבל עבודה מלוכלך ונעלי עבודה מרופטות, עומד על הסולם ומתעסק בפתח של המזגן.

"אמרתי את זה בקול?"

"מרגע שנכנסת לא הפסקת לקלל ולדבר בקול, מותק," הוא אמר מתוך החור בתקרה.

"סליחה!? איך קראת לי?", ואם היו לו עיניים בתחת, אז הגיצים שרשפו מעיניה היו מרשימים אותו. אולי.

"קראתי לך 'מותק', אבל עכשיו נראה לי 'כלבה' יותר מתאים," הוא לא טרח אפילו להוציא את הראש.

"מה זה? מה אתה חושב -" התרוממה מכסאה אדומה מכעס ורועדת מעלבון.

"אני חושב שזה לא הצ'אקרות שלך שצריך לפתוח גיברת," ירד מהסולם וניגב ידיים שחורות על מכנסיו.

"מה -" המילים לא הצליחו לצאת לה מהפה.

"את התחת צריך לפתוח לך כלבה, ואם תבקשי יפה אני יעשה לך טובה." זוג עיניים קטנות ושחורות ננעץ בה, אומד את קימורי גופה כאילו הייתה רהיט למכירה.

"את התחת שלי אף אחד לא פותח," התעשתה, "בטח לא אתה. ואם אתה לא עף מכאן עכשיו, הדבר היחיד שיהיה פה פתוח, זה הראש שלך."

"אני קובי, אם תצטרכי עוד משהו." העיניים שלו התרוממו בנחת מהחזה שלה, והוא יצא כשגיחוך מרחף על פניו והסולם תלוי על כתפו.

אף אחד לא מדבר אליה ככה. אף אחד. בטח שהפטמות שלה עומדות. היא כועסת, הן תמיד נעמדות כשהיא כועסת. מלמלה לעצמה, וקברה את עצמה בעבודה.


קילומטר שני. כשהדופק הולם ברקותיה, זיעה נוטפת ממנה ובעיניים עצומות, נעמה חבטה את רגליה שוב ושוב במשטח הגומי, דורסת את כל הזעם והתסכול שהצטברו בה במשך היום. השיר באייפוד התחלף והיא הגבירה את הקצב, רומסת את התמונות שעולות בה. קילומטר רביעי. העייפות התחילה להאט אותה, ומחשבות אחרות התחילו לצוף מקרקעית התודעה . פתאום נעשתה מודעת לקשיות הפטמות שלה כנגד הבד הלח של חזיית הספורט, ועיניה נפקחו מיד לוודא שאף אחד לא נועץ בהן מבט. הקצב שלה התקלקל. בקוצר נשימה סיימה את הריצה. "את מתחרפנת, נעמה" אמרה לעצמה בדרכה למקלחת והביתה.

מזל שהגיעה לפני שהילדים נכנסו למיטה, למרות שכבר החמיצה את ארוחת הערב אתם, לפחות יש לה את השעה הזאת להחזיר לעצמה קצת שפיות, להזכיר לעצמה למה זה שווה לחצות את כל הפקקים פעמיים ביום.  בעצמה היא נכנסת למיטה מעט אחרי הילדים, צריכה מנוחה. גם הלילה אורי מבלה עד השעות הקטנות מול המחשב. כבר היה עדיף שתהיה לו מאהבת, אז היה אפשר לפוצץ את זה וזהו. היא זקוקה לפורקן הלילה, יותר מכל לילה אחר, יותר מתמיד.

האצבעות שלה מצאו את דרכן בין רגליה, מלטפות, נדחפות, מתעגלות, עושות את המסלול הבדוק והידוע אל השיא החטוף שאחריו תבוא מנוחה חמימה. רק שהלילה הרטיבות נטפה ממנה ביתר שאת, ואצבעותיה גלשו בחלקלקות מחוץ לאזור המוכר. מגורה מכדי לחשוב, אצבעה החלה סובבת את החור ההדוק. תחושות זרות אך נעימות חישמלו אותה, ואט אט העזה יותר, עד שהרפתה, ואפשרה לקצה האצבע הרטוב ממיציה להחליק פנימה, אל המקום האסור. היא הבליעה גניחה אל תוך הכרית כשידה השנייה הפסיקה למולל ולצבוט את פטמותיה והחלה לפרוט על הדגדגן התפוח. ללא אזהרה מוקדמת, נמלטה מפיה צעקה גרונית עמוקה אל תוך הכרית, נחשול של חום מציף אותה, מרעיד את כולה, שולח גלים במעלה ובמורד גופה, מותיר אותה מתנשפת להיסחף אל תוך חלום.


הטלפון שעל השולחן צלצל. "רצינו לוודא שהמזגן תקין," לרגע עמדה נעמה להגיד שהכל בסדר.

"מה בסדר? קודם לא עבד, עכשיו הוא מקפיא. מה כל כך מסובך לעשות שיעבוד כמו שצריך?"

"טוב, נשלח אליך את קובי, הוא היה אצלך אתמול ואמר שסידר את הבעיה."  קובי. צמרמורת עברה בגבה. ולא בגלל ששמה את התרמוסטט על המינימום. היא רצתה שיבין שהפטמות שלה היו ככה רק בגלל הקור. באמת, זה מה שרצתה.

"אז מה, שוב בעיות במזגן?" נכנס בלי לדפוק, סוגר אחריו את הדלת.

"עכשיו המזגן מקפיא," הזדקפה מאחורי השולחן. שיראה כמה קר לה.

"כן, רואים." העיניים שלו עברו מהפטמות הזקורות אל התרמוסטט מאחוריה.

"אני לא יכולה לעבוד ככה, גבי." הישירה אליו מבט מאשים.

"אם את מבקשת…" גיחך אבל לא זז ממקומו.

"קובי. לא גבי. קובי," גימגמה.

"נראה לי שמצאתי את הבעיה," התקרב אליה, עובר את השולחן.

פתאום נעמה התחרטה על הכל. על הרעיון הדבילי עם התרמוסטט, על החולצה הלבנה הדקה שלבשה היום, על החצאית שפתאום הרגישה לה קצרה מדי, ובעיקר על התחתונים. אם החוטיני הזה לא היה כל כך צמוד, לא הייתה כל כך רטובה כעת. הוא היה כל כך קרוב עכשיו שריח הזיעה שלו הכה בנחיריה וברכיה נפרדו בלי ששמה לב בכלל.

"מישהו שיחק לך בתרמוסטט." הוא סובב את הכפתור לאמצע, אך מבטו היה נעול על רגליה.

"באמת?" אכזבה השתלטה על קולה.

"אבל הבעיה האמתית, זה כמו שאמרתי אתמול," בתנועה מהירה אחת ידו הייתה בין ירכיה, ממששת, בודקת את הרטיבות. "את צריכה שיפתחו לך את התחת. הוא הדוק מדי."

הפה שלה נפער בתדהמה. היא לא תיתן לו לגעת בה ככה.

"מה? את רוצה קודם למצוץ? הנה, קחי!" פתח את הרוכסן ומול פניה זינק הזין הכי עבה שראתה בחיים שלה. "ראית פעם זין שתי צול, כלבה?"

לפני שהספיקה להבין מה היא עושה, הלשון שלה טיילה לאורך הזין של קובי. הוא היה מלוח מזיעה, אבל לא ארוך במיוחד, רק עבה. כל כך עבה שלא הייתה בכלל בטוחה שהפה שלה יכול להיפתח כל כך גדול, כל כך רחב. איך תדע אם לא תנסה? לאט לאט ליקקה אותו, בוחנת את המפלץ בלשונה מכל הכיוונים, מקיפה את הראש התפוח וטועמת טיפה שמנונית מהקצה. הטעם הסעיר אותה. כמה שרצתה אותו בתוכה. היא הקיפה אותו בשפתיה, מרגישה אותן נמתחות, ואז הרפתה והחליקה אותו עוד ועוד פנימה עד שלא יכלה יותר.

אותו רגע, נעמה איבדה את עצמה. היא כמעט נחנקה, כמעט הקיאה, עד שדחף שהיה רדום בתוכה כל כך הרבה זמן התפרץ, שולח אותה לזיין אותו עם הפה בכל הכוח. היא תפסה את ישבנו המוצק להפתיע והשחילה על הזין את ראשה שוב ושוב, אוספת בלשונה קורים של רוק שנמתחו ממנו אל שפתיה, ורוצה עוד.

בבת אחת הקים אותה מכיסאה, ודחף אותה על השולחן. היא לא רצתה להיפרד מהזין הזה, אבל הוא היה כל כך חזק, שלא הייתה לה ברירה. שדיה נמעכו על השולחן, הפטמות חופרות בבשרה, ואחוריה התרוממו אליו, מחפשים אותו. קובי הרים לה את החצאית, ובמשיכה ברוטאלית קרע מעליה את החוטיני הרטוב.

גניחה עמוקה נמלטה מפיה כאשר הזין שלו נתקע עמוק וחזק בתוך הכוס הרטוב שלה, הכוס הרעב שלה, שלא הרגיש בשר חם בתוכו כל כך הרבה זמן. נעמה הרגישה אותו נמתח ומתרחב כדי להכיל את הזין העבה הזה. כמי שילדה רק בקיסרי, לא הייתה מוכנה לכזאת מתיחה. היא כמעט צעקה כשנזכרה שמעבר לקיר נמצאים הרבה אנשים שבחיים לא היו חושבים שיש לה בכלל כוס ובטח שלא צריכה זין שמן בתוכה. היא שמעה את קולות השכשוך הרטובים כשהזין של קובי נכנס ויצא ממנה בקצב הולך וגובר, הרגישה את הביצים השעירות שלו נחבטות לה בדגדגן ולא הייתה לגמרי מופתעת כשנחשול של רעידות והתכווצויות הכה בה.

היא כן הייתה מופתעת כשהרגישה רעבה יותר משהייתה אי פעם. היא הייתה צריכה עוד. לרגע התכווצה. רק אתמול נכנסה לשם אצבע בפעם הראשונה, והזין הזה ממש לא אצבע. אבל כבר לא היה לה אכפת. היא רצתה עוד, הצטרכה עוד. נעמה עצמה את עיניה בחוזקה ושמעה את עצמה אומרת "אתה צודק, אני צריכה שתפתח לי את התחת," וכדי להדגיש את הדבר, שלחה יד לאחור ודחפה אצבע מכוסה רוק לתוך חור התחת הקפוץ שלה.

האצבע החליקה פנימה בקלות יחסית לאתמול, אך מהר מאוד נמשכה החוצה ואצבע גברית עבה החליפה אותה, רטובה ממיציה שלה. בקושי הספיקה להתרגל אליה ואצבע שנייה נדחפה. זה כאב. היא רצתה שיכאב, רצתה להפתח עד קצה יכולתה והניעה את ישבנה בהתאם, מבקשת עוד ממנו בתוכה. האצבעות יצאו ממנה, משאירות אחריהן ריקנות ואת חור התחת שלה פעור לאוויר העולם, וכשסובבה את ראשה, ראתה נטיף גדול של רוק צונח על ישבנה, והרגישה את רטיבותו החמימה זולגת לתוכה.

עכשיו זה היה הזין שלו, מסוכך היטב מהכוס, שנצמד לחור התחת המצפה שלה. חומו וקשיותו מתדפקים על פתחה, והיא הרפתה, מכינה את עצמה לכאב המפלח, אך במקום, חשה באצבעותיו בכוס ועל הדגדגן. לא נדרש יותר מנגיעות ספורות להביא אותה לעוד גמירה מטורפת.

ההתכווצויות שלה נפסקו. אחריהן נרגעו הרעידות ברגליה. בתוך כל אלה, נבלע רגע החדירה והכאב היה רחוק. עד שחושיה חזרו אליה במלואם, כבר הרגישה את התחת שלה מתוח סביב הזין שתי צול שהיה בתוכו.

קובי נע בתוכה. תחילה לאט, ואז מהר יותר ויותר. אוחז במותניה, שיפד אותה שוב ושוב, עד שלבסוף השמיע נהמה גרונית, ונעמה הרגישה, בפעם הראשונה, את התחת שלה נשטף בזרע חם.


בקומה התחתונה של החניון, בפינה רחוקה ליד חדר המכונות, היתה שלו לעשות בה ככל העולה על רוחו. שם, במקום שלו, נתנה את עצמה כל פעם מחדש, בלי גבולות, בלי מגבלות. היא – נעמה – מנהלת בכירה, שלושה ילדים, בעל ורכב כבישטח נוצץ, שם על הברכיים, בשפתיים משורבבות ובעיניים רעבות, פערה עבורו את חוריה, מקבלת מטחים של זרע חם בשקיקה על פניה, על שיערה ובכל מקום שרק רצה.

4 תגובות בנושא “שתי צול

  1. זה הרבה יותר מנפלא, כך נראית ונבנית חרמנות בראש של הבן אדם, המאושרים בינינו גם מצליחים לממש אותה

    Liked by 1 person

  2. נהמה לה נעמה.. אהבתי מאד את משחק המילים, ומשחק התפקידים. לפעמים התרופה קצת מרה, אבל לא משהו שכפית של קרמל לא תחליק במורד הגרון…נפלא! כבר אמרו?

    Liked by 1 person

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s