תקריב

יש שפתיים.
לשון.
פה.
יש גם עוד איברים.
כמו עיניים,
שהן עצומות.
וגם עור,
שיש עליו זיפים.
שפתיים מונחות
על לשון.
אפשר לשמוע את האוויר נכנס דרך הפה,
כי
   הוא פעור.
בין השפתיים
יש        רווח.
נוזל שקוף זולג
   מחליק
             על
                  הלשון.
טעמו מתוק.
בגלל הלשון
הגוף
מ
 ת
   ק
 ש
ת
ריאות מתמלאות אויר.
זמן חולף.
אויר הריאות חולף
     דרך
מיתרי הקול.
הכל רועד.

3 תגובות בנושא “תקריב

  1. תנסה לרגע להפוך הכל לזמן עבר. נדמה לי שזה יקבל עוצמות משלו אם תשנה זמנים. אפשר אולי גם בזמן עתיד. ככה זו תמונת סטילס חסרת עתיד ואני לא מרגישה בה מספיק שמחה או הת-עוררות מספקת.

    "בין השפתיים היה רווח, ונוזל שקוף זלג בעדו. הנוזל החליק… וכו'" זה יהיה מממ טוב וחזק יותר. לא?

    A

    אהבתי

  2. הרבה יותר קל להתחבר לעבר, הגעגוע בילט-אין וזה ישר יוצר הדהוד.

    ההווה יותר מאתגר, יותר מנוכר, וזה בדיוק מה שרציתי. אין פה שמחה וגם אין התעוררות – יש תמונה.

    אהבתי

  3. נכון. אבל תמונה זה דו מימד. ומה שאני הצעתי זה תלת. שוב, אתה חושב שניכור זה רק בדו מימד, או יותר חזק בדו מימד. אני חושבת שלא…
    לטעמי זה נהייה שטוח ורדוד כתמונה, זה לא מספיק מעורר וכמו שאמרת לא באמת מהדהד.
    אני מרגישה שקצרצר אמור להדהד הרבה כדי שיזכרו אותו. כדי שיוציא לי את האסוציאציות והזכרונות מהבוידעם מהנפטלין ומשאר פינות עולם

    A

    אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s