טירוף

היא היתה יכולה לנסוע באוטובוס. או לקחת מונית. ללכת ברגל בלחות של יום קיץ תל אביבי זה טירוף. העניין כולו הוא טירוף.

רגליה פוסעות בצעד מהיר. מהר, כדי שלא תספיק להתחרט, כדי שלא תיסוג. בעיני רוחה ידה כבר נוקשת על הדלת הזרה, דלת פלדה כבדה, או אולי דלת עץ ישנה שהצבע מתקלף ממנה. היא מסמיקה, כבר יכולה לחוש בזרועות החזקות שאוחזות בה, בשרה מלבין תחת האצבעות הלופתות, אחר כך יאדים, כמו הרמזור מולה. רגליה מסרבות לעמוד במקום, היא זורקת מבט לצדדים ומזדרזת לחצות את הרחוב.

מי שיסתכל אל תוך מפתח חולצתה הרחב, יראה איך השדיים שלה משתכשכים בגביעי החזייה הנוקשים. פעם תנועתם היתה נדנוד, וממש ממש מזמן  – בקושי רטטו. אבל לא מעניין אותה מה אנשים חושבים עליה היום. לא אכפת לה גם מטיפות הזיעה שנוטפות במורד המחשוף, ולא מזה שהחזייה שלה כבר רטובה מתחת לשדיים ושעוד מעט יתחיל להיות שם אדום ומגרד. מה שכן מעניין אותה, זו הרטיבות של תחתוניה. היא תעניין גם את האיש שאליו נושאות אותה רגליה בלחות הזו.

כשהטלפון צלצל היא היתה בדיוק בין הכביסה למטבח. שלוש פעמים הוא צלצל ואז כשהושיטה ידה, השתתק. הצלצול הבודד שבא אחריו עורר את הזכרון, וכשהטלפון צלצל שוב,  ספרה בליבה "אחת… שתיים… שלוש," וביד רועדת קרבה את הטלפון לאזנה.

 "הלו?" שאלה. הקול הזה שלו. הקול שמעולם לא יכלה לעמוד בפניו, הבריטון העמוק שדגדג לה בשחלות, עמוק כמו הים ושקט כמו עין הסערה. עשר שנים עברו מאז שמעה אותו אומר את המילה "שלום". לפני השלום הוא אמר שהתחתן ושצריך לחתוך נקי. עשר שנים מאז חתך אותה לשניים ונעלם – החתך הגליד, התאחה, אפילו הצלקת כבר כמעט ואיננה, אך חציה השני נותר מוטל ללא רוח חיים, קבור בערימות כביסה וכלים.

"חזרתי." הדהד בתוכה הקול. "אני כאן." אמר וכל מה שמת מזמן, שצף לפתע בעורקיה. איפה זה 'כאן' היה כל מה שרצתה לדעת.

המפה היתה משורטטת בראשה:  עוד שני רחובות לחצות, ואז לעלות לקומה השנייה של בית מספר 9 ואל דלת מספר 4. ככל שהתקרבה גברה מהירותה, שלא תתחרט, שלא תיעצר. היא היתה שביט בדרכו אל השמש – כמוהו השילה שכבות של קרח ולפתע, מתוך הזוהר – חריקת בלמים.

"תגידי, את לא רואה שיש לך אדום!? את רוצה למות יא מטומטמת!!?"

"לא, לא היום," היא חושבת, "היום אני רוצה לחיות." היא ממלמלת התנצלות וממהרת הלאה בלי להביט לאחור.

הרחוב מטשטש וכעת רק מספרי הבתים קיימים: שתיים, ארבע, שש, שמונה…  חוצה את הכביש באלכסון ונבלעת בפתח הבית. קירות חדר המדרגות מתבוננים בה בחשדנות. היא מנסה להסדיר את נשימתה, אבל גופה לא מוכן להאט והמדרגות חולפות במהירות תחת רגליה,  פלדלת חומה מתקלפת, הארבע קצת עקום, ושאריות דבק צהובות במקום שהיה פעם שלט.

אצבע רועדת לוחצת על כפתור הפעמון, מחלצת ממנו זמזום צרוד, וכעבור רגע הדלת נפתחת והיא פוסעת פנימה. ריקנות הדירה מכה בה ברצפתה החשופה, נטולת הריהוט, ובצלקות  הבהירות שתמונות הותירו על הקירות העירומים. רק קולו המלטף מאשר שאכן זה המקום, וידו שמגלה את אוזנה מתחת לשיער שכבר אינו נתון בפקעת.  מבטה בוחן אותו, מאתר את הקמטים שנוספו, השיער שהאפיר. ידה נשלחת ומנחיתה סטירה מצלצלת על לחיו, זעמה מתפרץ במטר אגרופים שניתך על חזהו הרחב. טירוף. הדמעות פורצות ממנה. זה היה טירוף לבוא הנה עכשיו.

טירוף היא אומרת לעצמה ובצעד אחד מוחקת את המרחק שנותר ביניהם ונצמדת אליו בכוח, טועמת תחילה את ריחו שלא השתנה, ואז את שפתיו ואת מלח דמעותיה עליהן. לשונותיהם מתערבלות זו בזו ונשימתם נחטפת. ידיה תולשות מעליו את חולצתו, תרות את החזה שלו ואת כתפיו שנותרו מוצקות כשהיו. ידיו חופנות את ישבנה ומצמידות אותה אל איברו הזקור. היא הודפת אותו ובתנועה חלקה מושכת מעליה את שמלתה, חושפת בפניו את רטיבות תחתוניה. הוא מגיב אליה, חופן בידו האחת את שדה, ידו השניה עולה מבין ירכיה וכאשר אצבעותיו טובעות בתוכה היא גונחת, מתמסרת למגע הקסם שלו עד שרגליה קורסות תחתיה והיא מתפתלת בנחשולי עונג.

כשנשימתה שבה אליה נפקחות גם עיניה. הוא עדיין עומד באותו מקום, גומע אותה בעיניו, מקרב את אצבעותיו אל אפו ושואף עמוקות. היא מתרוממת, הרצפה קרירה וקשה תחת ברכיה. ידיה נשלחות אל מכנסיו, פותחות ומפשילות אותם סביב קרסוליו. בעקבותיהם מופשלים תחתוני הבוקסר המהוהים והזין שלו נזקר מולה בכל  הדרו. היא מתמלאת בריחו, אפה חורש בסבך ערוותו ולשונה נשלחת לגשש, לחיה מתחככת בבשרו החם ושפתיה נפשקות, מושכות את אשכיו אל תוך פיה. אנחה עמוקה נמלטת מפיו, ורעד מזדחל במורד שידרתו.

בקול פקיקה רטובה היא שומטת את הביצים מפיה, וכעת לשונה מטפסת במעלה הזין, עד לקצהו. היא מתענגת על כל סנטימטר בשר חם, אוספת בקצה לשונה את הטיפה השקופה ומתגרה בראש האדום התפוח בשיניה, עד שלבסוף היא מחליקה את כולו לתוך פיה ויונקת אותו ברכות. אט אט היא מניחה לזין לחדור עמוק יותר ויותר, לשונה ושפתיה עוטפות אותו ברטיבות ובחום.

ראשה עולה ויורד על הזין הזקוף, שפתיה מחליקות ולשונה מרצדת. אנחותיו עולות ומתגברות. היא אוחזת בפלחי ישבנו המוצקים, לו היו לה ציפורניים ודאי היו ננעצות עד זוב דם. פיה מלא בו, טעמו מציף אותה עונג, אבל הרעב בין רגליה גובר על הצמא. הזין מחליק מפיה והיא לוחשת בצרידות "זיין אותי. עכשיו."

הוא מושיט לה יד ומושך אותה מכריעתה. "בואי למיטה," מלטף אותה בקולו ופוסע, משאיר את מכנסיו בערימה על הרצפה, והיא באה. אל החדר השני, אל המיטה הגדולה שממלאת אותו. חזייתה המיוזעת נושרת על הרצפה וישבנה מוצא את המיטה בעוד ידיה דוחפות מטה את תחתוניה שעפים בבעיטה. עוד זינוק קטן לאחור וגופה העירום שרוע על המיטה. הוא מזדחל אליה, עולה בין רגליה, לשונו מתווה מסלול רטוב לאורך השוק והירך, אך היא מושכת אותו מעלה. היא צריכה אותו בתוכה.

ירכיה נפשקות, פוערות את הכוס שמקבל בשקיקה קולנית את הזין הקשה לתוכו. סופסוף היא מתמלאת ועוטפת אותו ברגליה, קרסוליה ננעצים בישבנו, מדרבנים אותו להכנס עמוק יותר. ידיו תומכות בו משני צדדיה, גופו מוגבה ועיניו לוגמות את הרעב בעיניה, את פיה המתעגל בנשיפות עונג. ראשה מתרומם והיא מביטה מכושפת במוט החם שנעלם בין רגליה, ממלא ונוטש אותה חליפות.

הוא רוכן אליה, לשונו מוצאת את שדיה, ואת פטמותיה הזקופות, הרגישות הוא לוקח אל פיו החם, ממולל את האחת בין לשונו לחיכו ואת השניה בין אצבעותיו. ניצוצות ניתזים ממגעו וזורמים במורד גווה, נקווים בין רגליה, עד שרעד בוקע עמוק בתוכה, מתפשט בגלים משיפולי בטנה, אל הפטמות בקצה שדיה, אל קצות אצבעותיה ואל שורשי שערה. היא בוערת, מתפוצצת, נלפתת סביב הזין שלו.

היא לא זוכרת שצעקה אבל משום מה גרונה מחוספס כעת.  ככל שרוותה ממנו, כך גדל צמאונה, והיא צריכה אותו עמוק עוד יותר ולכן בפיתול מהיר של גופה היא מציבה את ישבנה מולו, ידה אוחזת בזין החלקלק ממיציה, ומכוונת אותו חזרה פנימה. הוא נענה לה באבחה מהירה וחזקה שמזעזעת את כל גופה. עכשיו הוא מזיין אותה בכוח. אצבעות ידיו  לופתות את פלחי ישבנה חזק עד כאב והוא ננעץ בה שוב ושוב, שדיה נחבטים זה בזה, והביצים מצליפות על הדגדגן הנפוח.  החדר מלא בהתנשפויות ובחבטות רטובות. היא דוחקת את עצמה אליו, מטפסת שוב בסולם העונג עד ששניהם מזנקים מראשו ודואים מטה במעגלי פורקן צרוף, כשהתכווצות אחרי התכווצות חולבת את הזין שבתוכה עד הטיפה האחרונה.

כעת הוא מוטל עליה חסר נשימה והיא הופכת אותו על גבו ומתישבת על פניו, משקה אותו בתערובת נוזליהם ויודעת, כן. עכשיו הטירוף רק מתחיל.

תגובה אחת בנושא “טירוף

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s