אמריקה

אזהרת טריגר: ניצול

היא זנזונת, ולא אכפת לה שכולם ידעו. בגלל זה הלכה עם המכנסונים האלה, שכל כך צמודים שרואים לה את החריץ. לא של התחת – זאת אומרת גם אותו – אבל בעיקר את החריץ של הכוס. גם חזייה לא לבשה, והפטמות שלה בולטות דרך הבד הדק של החולצה.

טוב שאמא שלה לא רואה אותה. הייתה חוטפת התקף לב במקום. אם אבא שלה היה רואה אותה –  אפילו לא רצתה לחשוב מה היה עושה לה. שנתיים וחודשיים עברו מאז הפעם האחרונה שישבה אל שולחן השבת של ההורים. שנתיים וחודשיים מאז שנסעה לאמריקה והשאירה הכל מאחור.

הבטן שלה ריקה. זה לא טוב, אבל זה מה שיש. היא יושבת על הבר ומורידה צ'ייסר, מקפידה לא להצליב מבט עם אף אחד, שלא יקבלו רעיונות. זה לא עוזר כל כך, הם תמיד נמשכים אליה כמו זבובים לחרא. ביום אחר הייתה בכיף יוצאת מכאן עם זיון. אבל היום תנפנף אותם. כמו זבובים. היום זה רק היא והחבר אלכוהול.

אמריקה.
כל החיים חלמה עליה. שעות סבלה עם הילדים של השכנים רק כדי שתוכל להוסיף עוד כמה שקלים למה שהייתה מקבלת כל יומולדת. חלמה על ניו יורק ועל לוס אנג'לס ומכל מה שלמדה בבית ספר, רק באנגלית השקיעה מאמץ אמיתי. ההורים לא הבינו למה רק במקצוע הזה היו לה ציונים נורמליים, ולא ידעו שאיך שהוציאה את הפטור מצה"ל כבר היה לה מספיק כסף לויזה ולכרטיס טיסה במבצע.

בנים.
חוץ מאמריקה, חלמה גם על בנים. באולפנה לא היו בכלל. מחוץ לאולפנה, ההורים שמרו על הבת הבכורה שלהם שלא תתקרב אליהם כדי שתגיע טהורה לליל הכלולות. בנות שכבר הלכו לבר אילן צחקו עליה שאפשר להיות עם בנים ועדיין להגיע בתולה לחופה, רק שזה כואב.

אמריקה ובנים.
בסדר הזה. חיים חדשים עם ג'ינסים במקום חצאיות עד הקרסול.

בהתחלה, רק הריחה את הריח הטוב כשהתיישב לידה במטוס. הכתפיים שלו היו כל כך רחבות שהייתה צריכה להתכווץ קצת במושב שלה. לפני ההמראה עזר לה עם החגורה ושאל אותה אם זו הפעם הראשונה שהיא טסה. היה לה קשה לדבר, אז רק עשתה כן עם הראש וניסתה לא לרעוד. הוא אמר לה שכשטסים הרבה כמוהו מבינים שמטוס זה לא יותר מאוטובוס גדול, רק בלי הטלטולים, ושדרך אגב קוראים לו אבנר.

"אבא'לה לא כאן," חייך אליה בשעשוע. המטוס קפץ ורעד. "זה רק כיסי אויר. הנה, תחזיקי לי את היד, עוד מעט זה יגמר." היד שלו הייתה חמה ונהיה לה נעים בכל הגוף רק מלהחזיק אותה. כשהתעוררה שוב, הראש היה על הכתף שלו, והדיילות חילקו טפסים.

אבנר הסביר שאלה טפסים של המכס וההגירה, ועזר לה למלא אותם. כשלא ידעה מה לכתוב בכתובת, הציע את הכתובת של הדירה שהעבודה שכרו לו, וגם הזמין אותה לישון אצלו עד שתסתדר.

אמריקה וגבר.
החלומות שלה התחילו להתגשם, וכבר רצתה להרגיש את הידיים החזקות של אבנר על כל הגוף שלה. אבל חוץ מזה לא ידעה לדמיין כלום. לא מה יש לו מתחת למכנסיים, ולא מה עושים אחרי שמתפשטים.

היא לא ידעה אפילו מה עושים לפני שמתפשטים וכל הגוף שלה רעד מהתרגשות כשנישק אותה. גם בלי לדעת, השפתיים שלה נפתחו והלשון שלה הגיבה לשלו כאילו רק חיכתה להזדמנות להראות שגם היא יכולה. הפטמות שלה נעמדו כמו שתי אבנים, וכשהוריד לה את החולצה וליקק אותן חשבה שתתעלף מתענוג. זה עוד היה כלום ליד מה שהיה כשנישק אותה בין הרגליים ועשה לה דברים עם הלשון שגרמו לה לילל שלא יפסיק אף פעם. אבל אבנר הפסיק אחרי שהתפוצצה לאלף חתיכות והייתה כולה רכה ומוכנה בשבילו. כל כך מוכנה, שכשפתח אותה כמעט לא כאב לה, אפילו שהיה קצת דם.

לאט לאט נכנס עד הסוף. העיניים שלו חייכו אליה ונעצמו כשהרגישה אותו מחליק החוצה וחודר ישר חזרה. התנועות שהיו איטיות בהתחלה נעשו יותר ויותר מהירות. הגוף שלה ידע מעצמו איך לזוז והעונג הלך ונבנה בתוכה מחדש. שניה לפני שהתפוצצה שוב, הוא נשלף מתוכה, גנח וכיסה לה את הבטן במשהו חם ודביק. "צריך להיזהר בינתיים," התנשף והתגלגל לידה.

דווקא נראה לה שהוא היה זהיר ועדין איתה ולא הבינה מה הכוונה. היה לה כל כך טוב שרק רצתה מזה עוד ועוד. אבנר צחק שבסוף עוד לא יעמוד בקצב שלה והתחיל ללמד אותה גם למצוץ. גם אמר שיארגן לה כדורים, אבל עד אז יצטרך לגמור או בחוץ או בפה שלה.  בפעם הראשונה היה קצת מגעיל. הנוזל המריר מילא את הפה שלה בבת אחת והיא השתעלה והשפריצה על הכל, אבל אחרי זה למדה לבלוע הכל מהר, בלי להרגיש את הטעם.

כל יום ברכה את המזל הטוב שלה שהסתדר לה כל כך טוב באמריקה. בבוקר אבנר היה הולך לעבודה והיא הייתה יוצאת להסתובב להכיר את העיר.  בערב היו נפגשים שוב בדירה, מתנפלים אחד על השני כמו חיות ומזדיינים עד אמצע הלילה. הוא תמיד נרדם ראשון, ואז הייתה שוכבת לצידו, משחקת לו בזין ובביצים וממציאה דברים לעשות איתם מחר.

הזמן עבר מהר, ויום אחד הודיע לה שהוא צריך לטוס שוב לארץ לכמה שבועות ושאל אם תחכה לו שיחזור. קרוב לחודש היה רחוק ממנה, וכל הזמן הזה הייתה מסתובבת בעיר מהבוקר עד הערב וחזרה לדירה רק בשביל לישון. גם אז יכלה להירדם רק אחרי שגמרה עם האצבעות כשהחולצה עם הריח שלו ליד האף.

ביום שסופסוף חזר, התנפלה עליו ישר איך שנכנס וזיינה לו את הצורה כל הלילה. כשקמה בבוקר, עוד פעם הייתה צריכה להקיא. מהקולות, גם אבנר התעורר ושאל אם הכל בסדר. היא סיפרה לו שאחרי שנסע נהייתה קצת חולה מהגעגועים ובגלל זה הקיאה כמעט כל בוקר.

בשנייה החיוך שלו התהפך והפנים איבדו את הצבע. הוא זינק מהמיטה, תפס אותה בכתפיים כל כך חזק שכאב לה ושאל מה עשתה עם הכדורים נגד הריון שהביא לה. היא לא הבינה מה הלחץ ואיך זה קשור, ואמרה לו שלקחה אותם כל יום אחרי שגמר לה בכוס. "לא כל יום?" שאל בכעס. "לפעמים גמרת לי בפה ושמה לא נכנסים להריון. ככה אמרת לי בהתחלה," התגוננה.

כל הכיף מזה שאבנר חזר נעלם בבת אחת. הפה שלה עוד היה עם טעם של קיא, והבטן התחילה להתהפך שוב מהפאניקה של אבנר. הוא התחיל לצעוק עליה שיש לו כבר מספיק ילדים בבית ולא צריך עוד, ושהיא פרימיטיבית ופרה מטומטמת ומה יעשה איתה עכשיו.

שעה אחר כך, העיניים שלה היו נפוחות מדמעות והתרמיל שבאה אתו היה מלא. אבנר העלה אותה על מונית לאיזה רופא שלא שואל שאלות ונתן לה את כל המזומן שהיה לו, כי הוא לא כזה חרא של בנאדם, אבל לא יכול סיפור כזה.


במבט לא יציב היא סוקרת את שורת השוטים הריקים לפניה וחושבת במרירות על הבטן הריקה. עוד מעט תצטרך להפסיק, אחרת לא תצליח להגיע הביתה. בטוח שיהיה פה מי שירצה לקחת אותה, אבל הלילה לא בא לה אף אחד. אפילו לא הברמן שקלט אותה ישר וכל הערב מרחיק ממנה קרציות.

את ניו יורק ואת אבנר שמה מאחוריה ברגע שהייתה מסוגלת. נשאר לה כל כך מעט כסף, שאפילו כרטיס אוטובוס לא הרשתה לעצמה לפני שתמצא עבודה, ואת זה רצתה לעשות בתחנה הבאה שלה, לוס אנג'לס.

הדרך התחילה בשולי ניו יורק, בתחנת דלק סואנת על הI78 מזרח. היא העמיסה את התרמיל על הגב ויצאה לכיוון הכביש הראשי. שני בחורים עם תרמילים שיכלו להכניס את שלה פעמיים עמדו ביציאה ושמחו על חברתה ועל ההזדמנות להדריך טירונית ירוקה: "הכי קלאסי לתפוס טריילר. יש שם מקום לישון מאחורה ולא צריך לבזבז על מוטלים."

הטרמפ שלה דווקא לא הצטיין בהרבה מקום מאחור.

בחיים לא נסעה קודם על אופנוע, בטח לא על כזה דבר. צמודה לגב של הר אדם מזוקן, הרגישה איך הרטט של הכלי הכבד מעורר בה דברים שלא הרגישה מאז שאבנר העיף אותה מהדירה, והידיים שחבקו את הרוכב בכל הכוח גלשו מעצמן אל בין הרגליים שלו. לא הרבה זמן אחר כך, התרוממה עננת אבק גדולה כשביג מייק עצר בשולי הכביש.

כל זמן שישב על האופנוע העצום, לא הבינה כמה ענק היה הגבר. עכשיו, כשעמד מולה בחיוך רחב, בקושי הגיעה לו לחזה. בידיים נוקשות מהרוח ורועדות מציפיה פתחה את מכנסי העור השחורים וגילתה סבך שיער שבתוכו משהו שאף פעם לא ראתה. מין צינור כזה, נחש עם עין אחת. בסקרנות הושיטה יד אל האיבר שהתרומם כשנגעה בו ומשהו יותר מוכר הציץ מתוך קפל העור. זאת עורלה, הבינה פתאום. לא עשו לו ברית, נחרדה וגרשה מראשה את הפנים הזועמים של אבא.

אחרי כל מה שעברה, כמעט שכחה כמה אהבה זין ומיד התחילה ללקק. הלשון עבדה לאורך ומסביב עד שהזדקף לגמרי. יותר ארוך ממה שהכירה, אבל גם צר יותר מזה של אבנר ונכנס יותר בקלות לפה הרעב שלה. אינצ' אחרי אינצ' בלעה אותו. אפילו שרצתה להקיא, הצליחה להחליק אותו עמוק לתוך הגרון, עד שנחנקה כמעט.

כשהזין יצא מהפה שלה רטוב וחלקלק, המבט המעריך של מייק גרם לה להרגיש כל כך טוב, שאפילו שמתה למלא את הכוס הרטוב שלה, לקחה את העמוד בשפתיים רעבות ומצצה אותו לאט וביסודיות. הלשון שלה שיחקה סביב הראש מעל ומתחת לעורלה, מתגרה בבסיס החריץ בזמן שהידיים שלה עיסו את הביצים המלאות. הראש שלה עלה וירד כמו משאבה, עד שבבת אחת הרגישה אותו מתקשח. הביצים התכווצו והפה שלה הוצף בנוזל מר וסמיך.

מייק ניגב באצבע את הטיפות שנזלו לה על הסנטר ונתן לה ללקק עד הסוף. הוא כל כך התלהב שאמר שבמקום ללוס אנג'לס עדיף שיביא אותה ישר לסן פרננדו, שזה בכל מקרה ליד, ושנראה לו שעם הכישרון שלה תמצא שם עבודה שתסדר לה את החיים. היא לא כל כך הבינה מה הביג דיל, כולה מציצה, ואיזה כישרון כבר צריך בשביל לעשות מה שהיא אוהבת, אבל עבודה דווקא הייתה צריכה.

זנזונת, לא זונה.
יום אחד מייק הסביר לה שזונה לוקחת כסף בשביל הדברים שהיא עושה בחינם, וזה ההבדל. הוא הסביר לה את זה אחרי הפעם הראשונה שזיין אותה בתחת. אפילו לא כאב לה כמו שהבנות מבר אילן הפחידו אותה. אולי בגלל שהן עשו את זה רק בשביל לשמור את עצמן לחתונה. אבל אצלה לא ככה. כשהיא מזדיינת, הזיון מכניס אותה לכזאת אקסטזה שהעולם מת ושום דבר, אבל שום דבר, לא כואב יותר, רק מתדלק אותה עוד ועוד עד ששוכחת איך קוראים לה ומה היא לא מוכנה לעשות.

ככה היו נוסעים בכבישים צדדיים במקום על ההיי-ווי כדי שיוכלו לעצור ולהזדיין מתי שבא להם. הם ישנו במוטלים על הדרך. לפעמים התחברו עם רוכבים אחרים ליום או יומיים. הנסיעה, שהייתה צריכה להיגמר תוך שבוע גג, נמשכה ונמשכה, אבל זה לא היה ביג-דיל כי בכל מקרה רצתה לראות את אמריקה.

בוקר אחד התעוררה וגילתה שמייק נעלם לה. השאיר אותה במוטל הישן באמצע הפופיק המסריח של אמריקה. היא הרגישה כמו פרה מטומטמת, בדיוק כמו שאבנר אמר. מטומטמת שעוד פעם סמכה על גבר. היא ראתה בדמיון שלה את הבלונדה שעשתה למייק עיניים כל הערב מוצצת לו, והבטן התכווצה כשחשבה איך הכלבה רוכבת עכשיו על הזין שהתרגלה לחשוב ששלה.


אמריקה וגברים.
הם היו חבורת מלאכי גהינום דמיקולו, אבל הכירה אותם קצת ולא הייתה לה הרבה ברירה חוץ מלהצטרף אליהם עד שיגיעו לאיזו עיר עם יותר ממאה תושבים. הם קראו לה תמי וזה היה בסדר אפילו שזה בכלל לא השם שלה. לא היה לה אכפת. תמי לא תהיה פרה מטומטמת ולא תסמוך יותר על אף גבר. תמי לא של אף אחד. תמי של כולם. כל מי שמצליח להעמיד את הזין אחרי כל הבירה מוזמן בין הרגליים של תמי.

לא היה לה מושג איפה היו, ואם בכלל הייתה בכיוון של לוס אנג'לס, אבל זה שלא נשארו באותו מקום הרבה זמן, היה הכי חשוב. ערב אחד אחרי נסיעה ארוכה, התחיל גשם מטורף באמצע החום של הקיץ. הכנופיה נכנסה לאיזה האנגר נטוש שמצאו להעביר בו את הלילה.

כולם היו ספוגים במים ובלי לעשות חשבון, דבר ראשון התפשטו ושמו את הבגדים הרטובים מסביב למדורה קטנה שהדליקו על הבטון של הרצפה. גם הבגדים הרטובים שלה הלכו לאותו מקום. זה לא שהיה שם מישהו שעוד לא עשה אותה. מהר מאוד ריח של נקניקיות צלויות מילא את האוויר. הבירה התחילה לזרום ואיזו זמרת קאנטרי יללה על אהבה אבודה.

ג'ימבו היה הראשון שבא אליה. היה לו זין קצת עקום ותמיד גמר מהר אבל היה מוכן לעוד סיבוב. בזמן שמצצה לו התחילה להרגיש עוד ידיים ממשמשות אותה. הפטמות שלה נעמדו והתחת שלה התחיל לזוז מעצמו. השפיך של ג'ימבו בקושי הספיק לרדת לה בגרון לפני שיער שלם של זיינים הקיף אותה. היא לקחה אחד לפה, אבל גם הכוס שלה היה צריך להתמלא, והיא תפסה את הזין של צ'אק וניסתה לכוון אותו. שיהיה יותר קל לתקוע, הרים אותה על שולחן שמצאו שם, השכיב אותה עם הרגליים באוויר ותוך שניה הזין שלו היה עמוק בתוכה.

צ'אק היה עבה וגדול ותמיד גמר טונות של שפיך. היא ידעה שייקח לו זמן עד שזה יקרה, אבל בינתיים דון כבר כרע מעליה והיא מצצה את הזין שלו. זה לא היה נוח, אבל לא היה חשוב נוח, היה חשוב לגמור והפיצוץ הראשון הגיע. הכוס שלה סחט את הזין של צ'אק עד שגם הוא התחיל לגמור. מרוב התלהבות, הזין של דון ברח לה מהפה בדיוק כשהתחיל לגמור, וגם הפרצוף שלה התמלא שפיך.

ביל, שרצה תמיד רק את התחת שלה, סובב אותה על ארבע, טבל את הזין שלו בכוס המוצף והרטיב את החור של התחת עד שנכנס חלק. העיניים שלה שרפו והיה לה קשה לפתוח אותן, אז כבר לא הייתה בטוחה של מי היה הזין שמצצה בזמן שגמרה עוד פעם מאצבעות של מישהו.

אחר כך נהיה פרוע לגמרי והכל התערבב. הם הרימו אותה, הפכו אותה, סובבו אותה, תקעו לה זין בכל חור וכולה הייתה דביקה. הכוס שלה היה מוצף כל כך הרבה זרע שיצא שפריץ כל פעם שנכנס זין חדש.


בבוקר התעוררה לפני כולם. השפיך שהתייבש עליה התפצפץ עם כל תנועה. כשכרעה בחוץ להשתין, נזלה ממנה תערובת זרע שנשארה חמה בתוכה כל הלילה. פתאום התחילה לצחוק. צחקה מאיך שזין אחד שבקושי השפריץ שלוש טיפות הכניס אותה להריון, ומזה שעכשיו גם עם כל הזרע הזה בתוכה בחיים לא תכנס להריון. מרוב צחוק כאבה לה הבטן.

כאבה לה הבטן מהמחשבה על הרופא ההוא שבטח קנה תעודות באינטרנט, ועל המזל שהיה לה שהתמוטטה ליד מישהו שהיה לו אכפת ולקח אותה לבית חולים אמיתי שהציל אותה מהזיהום, את רובה לפחות. והיא כבר לא ידעה אם היא בוכה או צוחקת, וכאבה לה הבטן. הבטן שאף פעם לא תתמלא לא משנה כמה זרע ישפך בתוכה.


הברמן מזמין לה מונית. היא מרוקנת את הכוסית האחרונה ויוצאת בצעד לא יציב. אם ההגירה לא היו תופסים אותה בסן פרננדו, אולי עוד היה יוצא ממנה משהו. אפילו המפיק שבחן אותה אמר שהיא כישרון טבעי. הדלת של המונית נפתחת בניסיון השני. הנהג מפשיט אותה בעיניים, כמו כל אחד הערב, או בכלל. רק הברמן מתוק אמיתי. אולי ביום אחר תיתן לו את הזיון של החיים.

לא אולי, בטוח. רק לא היום. לא ביום השנה.

20 תגובות בנושא “אמריקה

  1. טוב שחזרת.

    יצירה מצויינת. מכה בבטן הרכה של המוסריות ומרגשת באותה נשימה. קצת קשוח יחסית לסיגנון הרגיל שלך אבל עדיין מכילה את הרגש העגום שמאפיין אותך.
    נקטע מהר, אבל תרם לגיבוש תדמית הילדה האבודה שניסית להעביר לנו.

    נהניתי מאוד. תודה.

    Liked by 1 person

  2. האם יש דרך שבה ניתן להעביר לך מסרים אישיים? הכוונות הן מקצועיות-ספרותיות בלבד.

    אהבתי

  3. סיפור ללא חמלה. בסיפור ריאליסטי הדמות צריכה להיות אמינה פסיכולוגית, רגשית, מינית – אבל היא לא. אתה יכול הרבה יותר טוב והיו לך כבר
    דברים נהדרים מאוד.

    אהבתי

  4. מדהים!
    קראתי בלי לבלוע רוק ובלי למצמץ!

    מעורר, עצוב, מגרה ופשוט סוחף.
    שאפו

    אהבתי

  5. כתוב נהדר וממש מחרמן
    הבעיה שלי היא עם מוסר ההשכל- קצת טרן אוף

    אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s