קר לך

״קר לך.״ הבחור בחולצה המשובצת ספק קבע, ספק שאל.

אלה הנהנה קצרות ומיהרה להסתובב. לא הייתה לה סבלנות לקרציות בדרך כלל, ובטח שלא עכשיו. עכשיו תשומת הלב שלה במקום אחר לגמרי. כלומר, בשני מקומות אחרים לגמרי. מקום אחד היה השולחן הקטן בעברו השני של הפאב והמקום האחר היה במפגש ירכיה, במקום בו הרטיבות הלכה וגאתה.

כמובן שלא היה לה קר. היה לה אפילו חם. אבל זה לגמרי לא היה עניינו. היא החזירה את תשומת ליבה אל השניים שישבו ליד השולחן. הגבר היה בנוי היטב, גובהו ניכר גם כשישב. אצבעותיו שאחזו בספל הבירה היו רבועות וחזקות, ניגוד מושלם לאצבעות הדקיקות המגלגלות את המטרייה שבכוס המשקה. מדי פעם היה מעביר את ידו על זיפי ראשו או מרים את גבותיו העבותות. ואילו הבחורה שמולו הייתה מגיחה מאחורי מפל השיער ששמטה על פניה, ושפתה התחתונה, הבשרנית, נשוכה.

הוויסקי בער במורד גרונה של אלה והשאיר טעם של עוד. היא סימנה לברמן, והמשיכה להתבונן. המגע האקראי של ידיהם, החזה הגברי שהתרחב, השדיים הזקופים שהובלטו, הברכיים שנגעו-לא-נגעו, פרצי הצחוק שהשתחררו ביחד עם המרחק שהצטמצם. ממבט למחווה, ממחווה למגע, האוויר ביניהם הלך ונטען. חומה בלתי נראית, אך מורגשת היטב, התרוממה בינם לבין סביבתם.

הגבר רוקן את כוסו בלגימה מתמשכת. עיניו סרקו במהירות את הבאר, פגשו לרגע את עיניה של אלה ושלחו גל חום במורד בטנה. לגמרי לא קר לה, אבל מי שיתבונן בחולצתה הדקה ונטולת החזייה בהחלט עלול לטעות. עוד כמה רגעים והשניים יצאו, יד חסונה על מותניים צרים, וישבן חצוף מתכדרר לקצב פסיעת הרגליים.

אלה שרטטה באצבעה מעגלים סביב שפת הכוס, אך כשהברמן ניגש, כיסתה אותה בידה. הספיק לה. השולחן ממול כבר התמלא מחדש. זמן ללכת. אויר הלילה קיבל את פניה במשב קריר. קשה למהר על העקבים האלה, אבל הצורך להתחמם האיץ את צעדיה כמו גם השריקות שהגיעו ממכוניות חולפות.


דלת הדירה בקומה השנייה נפתחה בנקישה קלה. האור שדלף מקצה המסדרון סימן לה את הדרך לסלון ואל הכורסה העמוקה. אלה שמטה את נעליה על השטיח הרך, ונשענה לאחור בעיניים עצומות. עוד מעט נשימתה תוסדר, ועד אז תפריע לה עוד קצת. בהתפתלות זריזה נפטרה מתחתוניה הספוגים, אצבעותיה מיהרו ללבות את האש שבין רגליה והיא התאמצה להחריש את הפורקן המהיר.

אוזניה היו כרויות לרחשים שעלו מקצה המסדרון. אט אט הקולות גברו. אלה המתינה. קשה לדעת את הרגע המתאים. אם תמהר מדי, הכל עלול להיהרס. אם תחכה יותר מדי, תאחר. היא נשמה עמוק ופסעה חרישית על רגליה היחפות.

עיניה שתו את תנועת הגוף המוצק, את שרירי זרועותיו המשורגים, את הזיעה המתנוצצת על העור הבהיר. תנועתו היתה נחושה, קצובה, וצליל נשיפה חד ליווה כל חבטה רטובה של אגן ירכיו בעגבות העגולות להפליא. היא התבוננה בגלי הרטט המתפשטים מנקודת המפגש של שני הגופים, בגבה של האישה הצעירה ההולך ומתקער ובאצבעות העדינות המתחפרות בסדין הסתור.

אלה ליקקה את שפתה התחתונה בתנועה לא רצונית וחיוך התפשט על פניה. בדממה פרמה את כפתורי חולצתה ושמטה אותה בין פריטי הלבוש הפזורים על הרצפה. היא ידעה בדיוק איך זה מרגיש להתמלא בזין שלו, וכמה ריק זה מרגיש בכל פעם שהוא יוצא. היא החליקה מטה את רוכסן החצאית ופסעה מתוכה.

גבו של אלון היה חלק ורחב ואלה נצמדה אליו בתובענות, לוחצת את פטמותיה הזקורות אל העור החם, ומגישה לשפתיו הפשוקות אצבע טבולה במיציה. איברו לא חדל לרגע מתנועתו וידיו לא הרפו מן הישבן האגסי, אך פיו התנפל ברעבתנות על הטעם המוכר.

אלה לגמה את ניחוח גופו המהול בריח האישה הזרה וטעמה בלשונה את עורפו. ידה גלשה מטה לאורך שידרתו, ומצאה את מבוקשה במקום בו שרירי העכוז התגבעו. אצבעותיה טיילו הלוך ושוב לאורך החריץ המיוזע, התגרו בפי הטבעת ההדוק ולבסוף חפנו את אשכיו המיטלטלים.

אלון הצטמרר וקפא.

"לא… אל תפסיק…" גנחה האישה שהוא זיין.

אלה חייכה לעצמה בזדון ובעודה מעסה את הביצים הכבדות משכה את אצבעה מפיו הרטוב אל הנקב החם של אחוריו. שק העור הגדוש התכווץ, אשכיו נדרכו כמו אתלט לפני הטלת כידון. עוד דחיפה קטנה של האצבע וזו נמחצה בהתכווצויות שהתיזו מטחי זרע למעמקי הכוס הזר.

אלה לא יכלה לחכות עוד. היא הדפה הצידה את הגוף הרפוי, כרעה במקומו והצמידה את פיה הצמא אל הערווה הפעורה.

"מה…" אלה הרגישה את הגוף הצעיר מתקשח ונרתע ממגעה. אולי טעתה והקדימה להיכנס?

"ששש… בלי לחץ. זו רק אלה, אישתי," שמעה את אלון מרגיע בקולו הנמוך, השקט.

אלה עצרה בעצמה. היא שמעה את קולו, אבל לא את מילותיו שנלחשו לאוזן הזרה. עד שיחולל שוב את הקסם שלו טרפה בעיניה את כל היופי הנשי הפרוש לפניה. לשונו של בעלה התפתלה עם הלשון הזרה, וידיו הגדולות החליקו את המתח מהגו הצעיר שנרגע וחזר להתקער ולהתקמר כמו גלים של ים, מזקיר את הישבן מול פניה ומתחנן למגע.

אלה הושיטה את לשונה בזהירות.

"כן…עוד…" התנשפה הזרה בקול והשפתיים התפוחות נצמדו לפיה בלהיטות נזקקת. ידיה של אלה שוטטו לאורך ולרוחב הגוף המתפתל ברעב, מתענגות על העור הרך, המשיי, ומתעכבות ללוש את המוצקות של צמד העגבות העגולות. טיפות צמיגות של זרע זלגו מתוך המעיין הלוהט על לשונה, מרקמן צורב מבעד לנקטר המתוק, ולאלה לא הייתה ברירה אלה להתנתק לרגע על מנת שלא להחנק.

כל כך מהר? עיניה התמקדו בשפתיים הזרות שסגרו בשקיקה על הזין של בעלה ורטיבות חמה התפרצה וגלשה במורד ירכיה. מכושפת, אצבעותיה החליקו אל בין שפתי המחילה הפעורה מולה. תחילה אחת, אחר כך שתיים, חודרות ונסוגות כאילו היו המשכו של האיבר שזיין את הפה.

אלון אחז בשיערה של הבחורה וכוון את הקצב. מדי פעם ניתקה אלה את מבטה והעבירה את לשונה לאורך חריץ הישבן המלוח מזיעה, או סביב פי הטבעת המריר. המתח הלך ונבנה בגוף הצעיר, עוד ליקוק ועוד נגיעה, והיא דחקה אותה אל מעבר לסף. לפני ששכך גל אחד, כבר רכבה עליו ושלחה בה עוד אחד, גבוה יותר וחזק יותר, שוב ושוב עד שהיא התחננה לאויר.

אלה הרפתה והניחה לגוף הנשי המותש להישמט על המזרון, טפחה על הישבן הכדורי והדפה את אלון על גבו. הזין שלו הבהיק מרוק ופעם כמו פצצה מתקתקת. היא טיפסה מעליו, לכדה את גופו המוצק בין שוקיה ובניגוד גמור לדחיפות בה היתה צריכה אותו בתוכה, החליקה באיטיות את שפתיה הבוערות על גליל הבשר הנוקשה, מצטמררת ממגעו בכפתורה הרגיש. רק כשלא יכלה לשאת זאת יותר, התרוממה ושיפדה עצמה על הזין החם.

מלאה עד תום המשיכה אלה לנוע בתנועות קטנות, מענגות, וסקרה את הגוף הנשי שהתארח במיטתה. לראשונה הבחינה עד כמה גדולות היו העטרות של השדיים התפוזיים. הן היו בהירות, תפוחות והפטמות שבמרכזן רחבות. מעניין כמה הן רגישות. שפתיה התייבשו לפתע ולשונה החליקה עליהן במהירות. עיניה נחו על הערווה ותלתליה הדבוקים בתערובת משולשת של רוק, זרע וברתולין.

"נעים מאוד, אלה." היא הושיטה את ידה מבלי לעצור את רכיבתה האיטית, המהפנטת.

עיניהן נפגשו לראשונה, קוראות אלו את אלו.

״רותם,״ אמרה לבסוף האורחת, קולה מחוספס עדיין, והתישבה על זוג רגליים ארוכת שקיפלה תחתיה.

״המממממ… רותם…״ גלגלה אלה את אגנה סביב הזין ואת השם על לשונה. גניחה קטנה של עונג חמקה מפיה.

״אז איך הזין של בעלי?״ גנחה בשעה שהידקה את שריריה הטבעתיים. עיניה התבוננו לעומק אישוניה המתרחבים של רותם, מנסות לקרוא את זרמי המחשבה המתערבלים מאחוריהם.

״רוצה אותוווו…. אוההה… "

תנועה חדה של אלון בתוכה קטעה את השאלה.

"…אותו …האההה …שוב…בתוכך, רותם?״

עיניה של רותם התנוצצו בחמדנות ובמקום לענות, התרוממה והצמידה את פיה החם אל כף היד המושטת עדיין.

"שאלה מכשילה," המהמה רותם ועטפה בלשונה את האצבעות שקודם זיינו אותה, "אבל נראה לי שיש עוד אפשרויות."

אלה לגמה בעיניה כל תנועה של הגוף הצעיר. את רגליה הדקות מתיישבות סביב כתפיו החסונות של בעלה, את הערווה המרובבת מתיישבת על פיו ואת ידיה שסילקו לאחור קווצות שיער תועה. היא רכנה ואספה את פניה של רותם בידיים רוטטות, חשה בזין צומח בתוכה עוד קצת.

פיה של רותם היה רך ונענה לה בשקיקה. אלה ינקה את שפתה התחתונה, הבשרנית, שהיתה טעימה בדיוק כמו שדמיינה עוד שם, בפאב. לשונותיהן התלפפו, ליטפו וחקרו זו את זו. ידיים טיילו על גופה, שתיים או ארבע, לא ברור, וזרמים של חשמל ניצתו בכל מקום שנגעו בה. היא חפנה את השדיים המוצקים, ומוללה את הפטמות התפוחות, שואפת לתוכה את האוויר שרותם נאנחה.

שלושת הגופים התערבבו לקלחת אחת של נוזלים ואיברים. הזין פעם בתוכה בהרמוניה גמורה עם הלשון שחקרה את פיה ועם אצבעותיה. אזניה התמלאו מצמוצים רטובים, גניחות ונשיפות, ומעל למקצב הבאס החייתי של אלון, לא ידעה להבחין מה יוצא ממנה ומה מרותם.

האגן שלה עלה וירד על הזין כמו בוכנה. אולי הייתה היא זו שהזיזה אותו ואולי היו אלה הידיים שלפתו את פלחי הישבן. זיעה נטפה במורד גבה והלב איים לפרוץ את כלוב צלעותיה. הפטמות הרגישות שלה נצבטו ופתאום הזמן הפך לנוזל סמיך שזלג ממנה וניתז לתוכה וזרם סביבה.

מישהי יבבה כמו חתולה ומישהו נהם כמו אריה ומישהי צרחה בקול.

באיזשהו שלב אלה חזרה לנשום ולגמה מלוא ריאותיה מהאוויר שהיה תערובת ריחות גוף כבדים. בתוך ערימת האיברים המיוזעים, היה קשה להבחין מה של מי, אבל זה גם לא היה חשוב. היא הושיטה יד ומצאה זין קשוי למחצה, ואצבעות מגששות. היה פה שינק את שדיה, ואצבעות אחרות שחקרו את פיתחה האחורי. גם פיה שלה גישש אחר דבר מה לטעום. אזניה הצטלצלו מקולות נפילה – אלון ניסה כנראה לפתוח את מגירת הצעצועים. גל חדש של חום התפשט בבטנה.


רעש של משאית זבל מהרחוב העיר את אלה שוב. משהו הציק לה בגב. היא הושיטה יד ושלפה מתחתיה את הכפול האדום. לצידה, רותם פקחה את עיניה.

"אה… זה…" רותם חייכה אליה בעיניים נוצצות, והושיטה יד מלטפת.

"את יודעת," המשיכה רותם. "ראיתי אותך שם בפאב, כשיצאנו. חשבתי: 'מסכנה, נורא קר לה' " אצבעותיה של רותם מוללו את הפטמה דמויית האצבעון וגרמו לה להזדקר.

אלה צחקה. "חושבת שהייתי צריכה ללבוש משהו חם?"

אלון התהפך מתוך שינה וכיסה את ראשו בכרית.

"לא חושבת שאת צריכה להתלבש בכלל," ענתה רותם והעבירה יד חמה במורד מותניה.

אלה צחקה ונזכרה איך בבית ספר שאלו אותה פעם בכמה צורות אפשר לסדר שלושה כדורים.

9 תגובות בנושא “קר לך

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s