ועיקרן תחילה

א. בחניון

לאברי היה רק עוד סידור קטן אחד לעשות לפני שהוא סוגר את היום. הוא נכנס לחניון במהירות, ומיד בלם בחדות בגלל איזה חמור שלא מסתכל לאן הוא הולך. מזל שמצא מהר חניה, אם יזדרז, יספיק לצאת תוך רבע שעה בלי להידפק ב-20 שקל, כל מה שצריך בשביל להפוך את היום הזה לערימת חרא גמורה. זו כבר פעם שניה ברציפות שהיא דופקת לו ברז ברגע האחרון.

אברי הלך מהר. הוא תמיד הולך מהר כשהוא עצבני. בין המכוניות שחנו בניצב לקיר בלט ג'יפ כסוף, מאלה שתמיד חלם לקנות כשיעשה את המכה. לרגע היה נדמה לו שראה משהו, אבל לא היה לו זמן להתעכב. הוא יבדוק את זה עוד כמה דקות, בדרך חזרה.

הדקות שעברו הלכו והצטברו באופן מדאיג. לפקידים יש את היכולת המופלאה הזו לעכב אותך יותר ככל שאתה ממהר. אברי הביט בשעונו בקוצר רוח בזמן שהדפקט מולו נאבק במדפסת. ה-20 שקל כבר הלכו. זה בטוח. אבל מה שהטריד אותו יותר כרגע היה אם הג'יפ הכסוף עוד יהיה שם כשיצא.

היה אפשר לצפות שכבר לא יתרגש מדברים כאלה, אבל הלב שלו דפק כמו פטיש אויר כשדלת המעלית נפתחה סופסוף. אולי זה קשור לזמן שעבר מאז הפעם האחרונה. הג'יפ עדיין עמד שם, ואותה ברך חשופה עדיין הציצה מחלון הצד. דרך השמשה הקדמית ראה רק מסך שיער כהה וזוהר לבנבן של סמארטפון מסתנן דרכו.

אברי נצמד אל שורת המכוניות החונות, והשתדל לא להאט מדי את הליכתו, שלא למשוך תשומת לב, אחרי הכל הוא לא איזה קריפ. כל צעד גילה לו עוד טפח מהעור הבהיר של הירך, כאילו זה היה לגמרי מכוון שהשמלה תגלוש במורדה ותחשוף את משולש הבד הלבן. היה לו נדמה שמבעד למסך השיער נוצצות אליו עיניים, אבל מבטו ננעל בין שתי הירכיים, במקום בו הבד נצמד לגוף כמו עור שני.

מישהו צפר בעצבנות. הלב שלו כמעט נעצר ומיד התחיל לדהור בקצב מטורף. זוג עיניים מבוהלות זינקו אליו מבעד למסך השיער ונתקלו במבטו הלטוש. ברגע הבא כבר סגר אחריו את דלת מכוניתו, מתנשף. המכונית שצפרה חלפה על פניו ובראש שלו שמע איך הם צוחקים על הדפוק שמציץ לנשים זרות בין הרגליים.

סוטה. פאתטי. הדופק התנחשל באזניו. הוא סגר את עפעפיו בכוח, ניסה לגרום לזקפה במכנסיו להיעלם ולנשוף בכוח את האוויר שלא רצה לצאת מהריאות. הראש נעשה פתאום כבד מדי. הוא השעין אותו על גלגל ההגה, ולאט לאט הסדיר את נשימתו, ממלמל לעצמו "איזה סרט!"

אשכרה סרט, אבל איזה? בסרט מתח למשל, השותף שלה היה קופץ מבין המכוניות, דופק לו מכה בראש ושודד ממנו את המזוודה עם הכסף. בקומדיה רומנטית, זו הייתה החברה הכי טובה של מי שבדיוק נפרד ממנה והוא היה מסתבך מעל הראש. אבל אם זה היה סרט פורנו… הוא היה נכנס בנונשלאנט למושב הפנוי, מחליק בידו על התחתונים, שכמובן מזמן היו רטובים, והיא הייתה גונחת בהנאה כאילו רק לזה חיכתה כל היום ומתחילה למצוץ לו.

בטח. אם לחיות בסרט,  אז עדיף פורנו. למה לא. הוא דפק את הראש בהגה פעם. ועוד פעם. אם לא יזיז את עצמו, תיכף כבר יצטרך לשלם על עוד שעה. המנוע שיחק אותה קשה להשגה ונענה רק לסיבוב המפתח השלישי. אברי זרק מבט מהיר אבל הג'יפ הכסוף כבר לא היה שם. הוא לא היה גם באף אחד מהרמזורים, שכראוי ליום המחורבן שלו, כולם היו אדומים. עד שהגיע הביתה כבר לא היה בטוח אם באמת ראה שם צל של רטיבות, או שזה היה רק בראש שלו.

ב. בישולים

הבירות קרקשו במושב האחורי, הוא היה בדרכו לארוחת שישי אצל רומי וגיא, אבל הראש שלו היה שם בחניון. המחשבות על מה שהיה ומה שיכול היה להיות שם לא עזבו אותו. אולי אם לא הייתה מבריזה לו גם בפעם השנייה, לא היה כל כך חרמן ולא היה ננעל על משולש הבד הלבן הזה.

הוא חשב על המכונית שצפרה. יכול להיות שבדיוק לפני זה ההיא פתחה עוד קצת את הרגליים? אולי זה היה הרגע שבו הרטיבות שלה הכתימה את התחתונים הלבנים? אולי דווקא לא היה כזה חכם לברוח והוא הפסיד זיון של החיים? כן בטח. אם היה נשאר שם עוד חצי דקה, ההסברים שלו לא היו מעניינים אף שוטר.

הארוחות שישי האלה תמיד היו בשמונה, אבל הוא היה חסר מנוחה מידי בשביל להישאר בבית, וגם לא חשב שימצא חנייה כל כך מהר ועוד בדיוק מול הבנין שלהם. אברי הציץ בשעון וראה שעוד לא שבע אפילו. אם יעלה עכשיו, יצטרך לסבול שעה זיוני שכל מגיא על כמה הריצה עושה טוב לגוף, או שרומי תסנג'ר אותו במטבח, או שניהם ביחד. מצד שני, לשבת באוטו עם המחשבות שלו, לא נראה הדבר הכי מוצלח לעשות כרגע.

אברי לא היה בטוח שהוא רואה טוב. ממתי גיא רץ ביום שישי לפני הארוחה? התחרפן לגמרי הבנאדם. הוא התבונן בדמותו הארוכה של גיא מתרחקת בצעדי ריצה קלילים, וידע שהבעיה שלו נפתרה. תוך שתי דקות דפק על הדלת.

"הקדמת."

"רואה? אין סוף להפתעות היום. אז מה? גיא רץ עכשיו גם בשישי? בדיוק ראיתי אותו יוצא."

"לא חושבת שקבוע. משבוע שעבר לא התאמן, בגלל השפעת. אמרתי לך שהיה בבית חולה, לא?"

זה מסביר משהו. אברי נכנס וסגר אחריו את הדלת, מעביר את הבירות ליד השנייה.

"אז מה… שעה ככה?"

"נראה לי. הוא יודע שהאוכל בשמונה, והוא עוד צריך להתקלח קודם. בכלל עדיף שלא יתאמץ מידי אחרי השפעת. לא מתאים לי לפנות אותו למיון, ועוד עם כל הסירים על האש?"

"נסחפת קצת, לא? לפנות?"

רומי חייכה אליו את החיוך החתולי שלה, הסתובבה והלכה. הטריקו הישנה שלבשה, זו עם שאריות סמל היחידה, כיסתה בקושי את פלחי הישבן שקיפצצו עם כל צעד שלה. אברי עקב אחריה בהנאה רבה עד למטבח שקיבל את פניו בענן ריחות בישול.

"שים במקרר, טוב?"

הראש של אברי היה במקום אחר ועבר רגע ארוך עד שנזכר בבירות שהחזיק. הוא פתח את המקרר שהיה כרגיל מפוצץ מאוכל, וניסה למצוא מקום לכל הבקבוקים. לאחרון כבר לא נשאר מקום, אז הוא פתח אותו, לקח שלוק ארוך והגיש אותו לרומי.

"תראה איזה מזל שאתה פה, לבד לא הייתי חושבת על זה."

רומי שפכה קצת בירה לתוך הקלחת הרחבה ואת מה שנשאר רוקנה ביניקה ארוכה מפי הבקבוק.

"בשביל זה יש חברים, לא?"

רומי בחשה בקלחת המבעבעת שהריחה עכשיו קצת מבירה. אברי הציץ מעבר לכתפה, הושיט יד להרים את המכסה מהסיר השכן, ולגמרי לא במקרה התחכך בשד הרך. ענן של אדים עלה מהמרק הסמיך וגרם לעיניו לדמוע.

"אני רואה שצריך לערבב כאן…"

אברי נצמד אל אחוריה של רומי ובחש באגנו.

"נו באמת, אברי, עכשיו?"

הוא החזיר את המכסה למקום והקיף בזרועו הפנויה את החזה הכבד שהתחיל לעלות ולרדת במהירות. הבליטה במכנסיו נדחפה בין פלחי הישבן הדשנים ורומי נאנחה בשקט כשאצבעותיו שיחקו בפטמה שהלכה והתקשתה במהירות. אחרי היסוס קטן רומי ויתרה, הנמיכה את האש והטתה את הצוואר לאחור.

"מהר," היא גנחה לתוך פיו הרעב, "הוא תיכף חוזר."

גם בלי העניין ההוא בחניון, שתי ההברזות השאירו אותו על סף רתיחה יותר מדי זמן ועכשיו לא היה מסוגל לעצור בעצמו אפילו אם חבר הילדות שלו היה נכנס באותו רגע.

"שיחזור. לא אכפת לי," נהם. "חייב. לזיין. אותך. עכשיו."

אברי הרים את שולי החולצת-סוף-מסלול של גיא וגלגל עד למטה את התחתונים האפורים, הפשוטים שכיסו את התחת של רומי. הפה שלה עדיין ניסה להשמיע דברי הגיון, אבל הגוף שלה אמר דברים אחרים לגמרי. היא התכופפה לפנים ובאצבעות גיששה אל  הרוכסן שלו.

הוא תפס את שני פלחי הישבן. העור, שהיה לח מזיעת הבישול, החליק תחת אצבעותיו. ניעה נחושה אחת נעצה אותו עמוק בתוך המחילה הרטובה. החום שכל כך חסר לו עטף אותו ברכות ששחררה ממנו את כל האוויר שהיה תקוע לו בריאות מאז הפעם האחרונה שעשו את זה. רומי גנחה ממעמקיה, נשענה ביד אחת על השיש ובשנייה גיששה בחמדנות אל הביצים שלו, שנחבטו בין רגליה.

במקום דם זרם בעורקיו של אברי צורך דחוף. האגן שלו זז כמו מכונה, שולח גלים בפלחי הישבן הרוטטים. דופנותיה החלקלקות של רומי נצמדו בתאווה לזין הקודח, והצלילים הרטובים שאבריהם יצרו בדואט המוכר התמזגו בקולות הבעבוע מהכיריים. טיפות זיעה טפטפו לו מהמצח וצרבו בעיניים אבל בשנייה הזו לא היה לו אכפת, כי בין רגליו היה סיר לחץ שיתפוצץ אם לא יפתח השסתום.

אחרי שסילון הזרע האחרון נורה עמוק לתוך הגוף המיוזע שהחזיק, והמתח של שריריו ירד, הראש של אברי התחיל להתבהר. בבת אחת נעשה מודע לרחש של הסירים, לשעה, למקום, ולעובדה שהחבר הטוב שלו עשוי להיכנס כל רגע ולמצוא אותו עם הזין בתוך אשתו. זין שעדיין היה קשה כמו אבן. זין שבאותו זמן ממש נסחט בכוח כשאצבעותיה של רומי השלימו את מה שלא עשה בעצמו.

בלי חשק החליק החוצה מתוך הכוס הפועם. אברי הרים את היד לנגב את הזיעה מהמצח ומהעיניים עם הצד הפנימי של המרפק. הוא הרים את המכנסיים שהיו סביב קרסוליו בלי להקדיש אפילו חצי מחשבה למיצים שעוד מעט יתייבשו עליו וידביקו אליו את התחתונים. לסיום, הפליק בחיבה על הישבן של רומי והתפעל מהגל שעבר בבשר החם.

רומי התנשפה והתיישרה. הטריקו גלשה וכיסתה את טביעת היד האדמדמה שאברי השאיר. הפטמות שלה עדיין בלטו דרך הבד, אבל השדיים התרוממו קצת יותר לאט עם כל נשימה.

"מה זה? מה נהיה?"

"כלום, רק שהטישירט הזה עושה אותך כזאת כוסית שלא יכולתי לשלוט בעצמי."

רומי בלעה חיוך ונעצה בו מבט חוקר.

"בולשיט. משהו עובר עלייך."

"שום דבר. בחיי. רק שאת – עדיף שתיכנסי למקלחת לפני שהוא מגיע. אני ישגיח לך בינתיים על הסירים."

אברי החליק אצבע על העור הרך שבצד הפנימי של הירך, אסף את התערובת הלבנבנה והראה לה בדיוק למה התכוון. בחיוך מלא זימה רומי ליקקה מהאצבע המושטת את כל הראיות והפנתה את תשומת ליבו אל הרצפה.

"אז אם אתה כבר במוד של נקיונות, כדאי שתעלים גם את השלולית הזאת."

רגע אחר כך שמע אותה מהאמבטיה "אברי, רק תשים לב שהמרק בסיר הגדול לא יגלוש, ותערבב את הרוטב שלא ידבק."

ליד הכיריים הייתה כף עץ גדולה. הוא לא הבין בבישול, אבל ידע מספיק כדי למלא את ההוראות הפשוטות שקיבל. אברי נהם לעצמו שהוא צריך לזכור לא להיכנס יותר למטבח.

היא באמת יודעת לבשל, אברי שאף לתוכו את ריחות הבישול. ברגעים כאלה קצת התבאס שהוא לא מצליח לסחוב מערכת יחסים יותר מכמה שבועות. דווקא היה יכול להיות נחמד אם לא היה צריך לבוא אליהם בשביל ארוחה ביתית. הכף עשתה מעגלים בתוך הרוטב, והמחשבות שלו הסתחררו בעקבותיה.

בשביל ארוחה ביתית או זיון. כל הקטע עם רומי התחיל בערך באותו זמן שגיא הגביר את האימונים שלו. הוא היה מוציא את כל האנרגיה שלו על עוד קילומטר ועוד אחד, עד שבסוף לא נשאר לו כלום בשבילה.

אברי התבונן בנוזל הסמיך. איך הוא נדחס לפני הכף, מתפצל אחריה ומיד נסגר על עצמו. זה הזכיר לו איזה משפט ששמע פעם, שבטבע שום דבר לא נשאר ריק ושחוסר תמיד מתמלא. היה לו קצת לא נעים מגיא. אבל רק קצת, כי ידע שאם זה היה הפוך, גיא היה עושה בדיוק אותו הדבר. כמו שעשה אז בתיכון, עם תמי.

ג. חדשות

כל הרעיון של לסגור דלת כמו בן אדם היה זר לגיא. תמיד היה. אברי שמע את הטריקה ומיהר לידע את גיא שהוא במטבח.

"גבר! מה אתה עושה פה? הייתי יודע שאתה בא מוקדם לא הייתי יוצא לרוץ עכשיו."

"וואלה. גם אני לא ידעתי. אל תשאל איזה מרחף אני השבוע."

"מה זה? איך מתאים לרומי להשפיט אותך ככה עם הסירים. רומי! איפה את? ככה מקבלים אורח?"

"מקבלים, מקבלים." רומי נכנסה וסביבה ענן של ריח שמפו, "אתה לא מבין מה היה פה. התמלאתי כולי.  תאמין לי שהייתי חייבת מקלחת. ותגיד תודה בכלל לאברי שהתנדב לנקות ת'ריצפה אחרי זה."

היא ניגשה לתפוס את המקום ליד הכיריים ואברי בקושי הצליח לשמור על הידיים שלו כשהעביר אליה את הפיקוד על הכף.

"שמעת אותי מתלונן? לך. לך תתקלח כבר. עד פה מריחים ת'סירחון שלך ואנשים פה ממזמן רעבים."

"אם אתה כזה רעב, אברי, עדיף שתפסיק להסתובב לי פה בין הרגליים."

אברי התאפק בקושי לא לצחוק וברח אל הסלון. התיישב לו באמריקן קומפורט של גיא, השכיב אותה והפעיל את המסך שעל הקיר ממול. חדשות. לא ממש בא לו לשמוע על פוליטיקה ועל כלכלה אבל בשביל להחליף ערוץ היה צריך את השלט של הממיר. בשביל זה היה צריך לקום שוב ודווקא היה לו ממש נוח כמו שהוא, אז הוא סתם עצם את העיניים ונתן למילים לזרום לידו.

הכתבה על השחיתויות נגמרה. קול קטיפתי עלה ממכשיר הטלוויזיה ועשה לו חם ונעים באוזן. קול כזה שאברי היה שמח לשמוע אומר לו בוקר טוב כל יום. הוא העיף מבט במסך, ושמח שהוא כבר יושב. העיניים של הקריינית הסתכלו ישר אל המצלמה, בהירות, ענייניות, ועם רמז של חיוך. בכלל לא מבוהלות כמו שהיו כשהאוטו ההוא צפר בחניון. נעשה לו חם.

הוא בהה בעט שרקד בין האצבעות שלה, והזין שלו עבר בבת אחת לדום מתוח. מחטים של כאב דקרו אותו כשהעור העדין ניתק בבת אחת מהתחתונים שנדבקו אליו. מטרד קטן. עיניו נצמדו אל השפתיים הבוהקות בוורוד שזזו במהירות וירו מילים שעברו לו ליד האוזן. הקול ליטף לו את האוזניים, אבל העיניים שלו ניסו לחדור דרך השולחן. אברי ניסה לנחש אם היא לובשת חצאית או מכנסיים, אם הרגליים שלה מוצלבות או מהודקות בצניעות חסודה, ואם גם היום התחתונים שלה לבנים וצמודים.

"אברי מותק, רוצה לנגב רגע את הרוק שנוזל לך מהפה?"

אברי העביר לשון מהירה סביב שפתיו, הוא לא שם לב שרומי נכנסה. היא צנחה על משענת הכורסה שהתיישרה בתגובה למשקל הפתאומי. ריח הסבון הספיק להתערבב בריחות הבישול, וכשהשד הרך נלחץ לרגע אל כתפו, הרגיש כאילו הזין הולך לעשות לו חור במכנסיים.

"מה קורה גיא? אתה יוצא משם? כבר אחרי שמונה."

רומי לקחה שלוק מהבירה שהביאה לאברי ונשארה אצלה.

"מה זה? מה נשך אותך?" גיא נכנס מטפטף וחגור במגבת. הוא לקח את הבירה מהיד של רומי ורוקן חצי בקבוק.

"הי! תשאיר משהו, יא גנב." רומי חטפה ממנו את הבקבוק בהתפרצות שנראה שהפתיעה גם אותה. "תראה את חבר ש'ך. נדלק על מירית אנקורי כמו איזה ילד בבית ספר."

"טוב, מה את רוצה? בטח לא זיין כבר מלא זמן. מה אברי? לא מצאת אף אחת מאז שאיך-קוראים-לה התייאשה ממך?" גיא זרק בדרך למטבח.

אברי החליף מבט עם רומי שמיהרה להחזיר את השיחה למקום יותר בטוח.

"מה תגיד אם אני אומרת לך עכשיו שהיא שכנה שלנו?"

"מי שכנה?"

"מה מי? נזק מוחי נהיית לנו פה? מירית אנקורי. מהטלויזיה. גרה פה. בבניין ממול."

גיא נכנס עם שני בקבוקים פתוחים.

"באמת? האנקורי הזאת שכנה? ממתי?"

"זוכר לפני כמה חודשים, חזרת מריצה וסיפרת איך דפקו לזיוה ת'אוטו?"

"נגיד."

"נו, אז ההיא לא רצתה סיפור עם המובילים שלה כי היא מהטלויזיה ויהיה בלאגן, אז היא שילמה לזיוה את התיקון, רק שלא תעשה רעש."

"שווה. פעם הבאה שתדפוק אותנו."

גיא צחק קצת יותר מדי בשביל בדיחה כזו עלובה. בטח החריש קודם עוד איזה בירה במטבח.

"שכנים של סלב, וואלה. אז יוצא לכם לראות אותה ככה סתם ברחוב או באוטו לפעמים?"

גיא השפריץ בירה מהאף.

"מה ברחוב?" הוא השתעל מצחוק, "היום בלילה עושים איתה שלישיה, רוצה גם?"

כשגיא צוחק ככה זה לא סימן טוב. אברי לא היה בטוח אם גיא עלה על משהו. ליתר ביטחון, התרחק טיפה מרומי שמיהרה לתלוש את המגבת ממותניו של גיא.

"ככה אתה נותן אותי לזרים?!" רומי הצליפה עם המגבת על התחת החשוף של גיא. "תזהר, למה הבאה תהיה גם חזקה וגם מקדימה. עכשיו עוף תתלבש."

גיא זינק לאחור בהפתעה, הרים גבה אחת ויצא בנענועי תחת מוגזמים לגמרי.

"אפילו אלי כבר אין לו כוח, לשוויצר הזה, והוא מקשקש לי על שלישיות."

ברגע שגיא נעלם בדלת, אברי משך את רומי אל חיקו, שתרגיש כמה הזין שלו קשה בשבילה. הידיים שלו עלו אל השדיים הכבדים וחפנו אותם כאילו זה הדבר הכי טבעי לעשות עם אשתו של החבר שלך.

"גיא? כל כך עמוק בתחת של עצמו, אין מצב שקלט משהו."

"כן, הא?" רומי הזיזה את התחת במעגלים קטנים, אבל קמה במהירות כששמעו את גיא מתקרב מהמסדרון.

אברי אפילו לא ידע למה אמר מה שאמר, בעצמו לא היה בטוח. הוא נזכר בשבת ההיא שיצא אחרי שסגר 30 וגיא התעקש לבוא אליו אפילו שהסביר לו שמיקי תהיה אצלו. אחר כך הבין שהם תכננו את זה ככה שלא יהיה במצב להגיד לא.

אברי רוקן את הבירה, אבל איכשהו הטעם הרע לא עבר.

ד. השלמות

בין רומי למשולש הבד הלבן מהחניון, אברי בקושי שם לב לדרך הביתה.  כל הערב היה מודע לקרבתה של רומי מצד אחד, אבל מצד שני המחשבות על אותה מירית אנקורי לא עזבו אותו לרגע. אולי בכלל זו לא היא? אברי ניסה לשכנע את עצמו, אבל לא היה שום ספק שהעיניים שננעצו בו בחניון הן בדיוק אותן עיניים שהסתכלו בכזה בטחון אל המצלמה. הוא התאמץ למלא את הראש בתמונות של הגלים שעשה בתחת של רומי כשזיין אותה במטבח, אבל אפילו זה לא עזר, והתמונה של אותו משולש בד לבן והשפתיים הבשרניות שנצמד אליהן כמו עור שני המשיכה לצוץ שוב ושוב.

בבוקר התעורר עם זקפת בוקר עצבנית. בחלום שלו זיין את מירית על האמריקן קומפורט של גיא ובדיוק כשרצה לגמור רומי שאלה מהמטבח אם זכר להביא בירה למרק. אברי פתח את המחשב, מצא את האתר של חברת החדשות ואונן כשהעיניים הצלולות של מירית מביטות בו וקולה הקטיפתי מלווה אותו בדיווח על חקירה חדשה נגד בכירים. רק אחרי שמילא את הטישו בשפיך חם, שם לב שהריח של רומי עדיין עליו. אולי בכל זאת היה צריך להתקלח אתמול.

הימים עברו ואברי התרגל יותר ויותר לרעיון שהגיע הזמן לשחרר. אבל לפני שעלה אל רומי, לא התאפק ועשה עוד סיבוב ברחוב, לחפש את הג'יפ הכסוף. הוא התעכב לפני הכניסה לבניין ורק התכוון לזרוק מבט אחרון לכיוון הבנין השני כשקלט את את גיא מתקרב מקצה הרחוב בצעדי ריצה ארוכים וקצובים.

לא היה זמן לחשוב. הוא זינק פנימה ודילג במדרגות שתיים שתיים, חלף על פני הקומה שלהם ונעצר מתנשף קומה וחצי מעל, ליד דלת הכניסה לגג. הדלת הייתה סגורה, אבל כל זמן שהשכנים לא יסתקרנו פתאום זה אמור להספיק, צריך רק לשמוע את הטריקה של גיא ואז יוכל להתחמק לו בשקט. אברי הציץ בשעון. לפי החשבון שלו, גיא כבר מזמן היה אמור להיות בפנים. הטלפון בכיסו התעורר לחיים והוא מיהר לענות.

"נו? מה קורה? איפה אתה?" רומי התפנקה בצד השני של הקו.

"גיא לא חזר?"

"מה חזר? למה שיחזור? הוא רק יצא לפני עשר דקות, ובכלל אמר שבטח ייקח לו יותר כי עוד לא חזר לעצמו מהשפעת."

אברי היה מוכן לחתום שזה היה גיא שם, אבל מצד שני, בזמן האחרון יש הבדל בין מה שהוא חושב שהוא רואה למה שבאמת שם. הוא צריך לשכנע את גיא להשתמש באפליקציה של הריצה שמראה את המסלול שלו בזמן אמת. זה יהיה שימושי.

"עזבי. סתם נלחצתי. חצי דקה אני שם."

רומי חיכתה לו בוערת על אש קטנה. בקושי הספיק לסגור אחריו את הדלת כשהיא פתחה את החגורה של חלוק המשי הקטן שגיא הביא לה מיפן ונתנה לבד הנוזלי ליפול ממנה ולהשאיר אותה עירומה לגמרי. העור שלה היה חם וריחני והלשון שלה השתוללה בפה שלו, משחקת תופסת שאין בה מפסידים.

החזה שלה כבר היה סמוק מהתרגשות כשהיא משכה למטה את הג'ינס ושאבה את הזין המשוחרר עמוק לתוך הפה. האצבעות שלה לשו את הביצים, הלשון ליקקה ברעב כל פיסת עור מתוח והגרון שלה חירחר בכל פעם שבלעה את כולו. משום מה, משחק המחבואים הקטן ששיחק בחדר המדרגות גירה אותו כל כך שלפני שהספיק להתענג כמו שצריך על המציצה, התפוצץ ומילא את גרונה בזרע.

לכוס של רומי היה טעם שאף פעם לא הצליח להגדיר, ונראה כאילו השתפר בכל פעם. המיצים שלה נזלו לו על הסנטר ואברי המהם בהנאה מול השפתיים התפוחות, בולע בצמא מלוא הפה מי דבש. גם כשהאוזניים שלו נסתמו מהלחץ של הירכיים שנסגרו עליו בכוח לא שחרר, והמשיך ללקק עד שנעשתה רגישה מידי ודחפה את הראש שלו ממנה.

עכשיו היה אפשר להירגע קצת. אברי לקח את הזמן להתענג, והחליק פנימה עד הסוף, מרגיש כל סנטימטר של חום רך ועוטף על העור המתוח של הזין. הוא נכנס עמוק לתוך המחילה המוצפת נוזלים, והחוצה לגמרי. רומי התפתלה תחתיו. הגוף שלה מחושמל ורגיש פי אלף אחרי שרק גמרה. הוא ניגן בה קונצרט שלם, עם הלשון על הפטמות הזקורות, עם ראש הזין בין שפתי הכוס הבוערות, ועם הידיים שלו שהיו בכל מקום, גורם לה להתחנן שיזיין אותה חזק ועמוק, אבל הוא לא נכנע, רק טבל בתוכה את הראש, וחיכך אותו בדגדגן התפוח, עד ששוב התרסקה תחתיו לאלף חתיכות.

אם היה להם כל הערב, היה ממשיך לנגן בה עד שהייתה מתחננת שיפסיק, אבל הזמן שלהם היה בכל זאת מוגבל. אברי התרומם על זרועותיו, וננעץ עמוק בין רגליה של רומי. הפנים שלה הבריקו מזיעה והשפתיים, שחייכו בסיפוק, התעגלו כששאפה אויר בחדות. היא טרפה אותו בעיניה ברעב מחודש והשדיים הרכים הזדעזעו עם כל כניסה שלו. אברי הגביר את המהירות. הבשר הרך מצא מקצב משלו והפטמות ציירו מעגלים באוויר, כאילו היו גלגלי רכבת והוא הבוכנה שנותנת בהם חיים.

שוב ושוב הדף את עצמו לתוכה, מרגיש את אשכיו מתהדקים ומחזיק רק עוד קצת את הגל שמתחיל להתרומם בו, רק עוד טיפה, עד שההתכווצות של הפה המתוק ושל זוויות העיניים יחלחלו כל הדרך אל הכוס הבוער, השוצף, המתרגש. עוד ניעה אחרונה. הוא בפנים עד הסוף והיא רועדת תחתיו ומסביבו, סוחטת את הזין הפועם בתוכה במלחציים נפלאים של קטיפה.

רומי לא עזבה והחזיקה אותו בפנים, הידיים שלה על עכוזו, הרגליים מקיפות את שלו, מתלפפות בהן ונועלות אותו קרוב-קרוב אליה ובתוכה. היה לו כל כך נעים להרגיש את הגבעות הרכות של השדיים מתחתיו ואת החזה עולה ויורד כשהנשימה חוזרת בהדרגה לקצב הרגיל, שלא התחשק לו לזוז משם אף פעם.

אחר כך, כשנכנסו יחד למקלחת, היא סיבנה אותו ביסודיות, מתעכבת על הזין ועל הביצים. אפילו בין פלחי הישבן שלו דאגה שיהיה מסובן היטב. כשתורו לסבן הגיע, הידיים שלו החליקו על העור הלוהט ממי המקלחת, סביב הבטן הרכה, לאורך הרגליים וביניהן. כשסיים, נצמד אליה מאחור, הזין החצי זקוף מחליק בין שני חצאי הכדור המלאים, זרועותיו מקיפות את השדיים הכבדים, החמים, החלקלקים מסבון, וחשב בינו לבינו שכל הקטע האובססיבי שלו עם המירית הזאת מיצה את עצמו לגמרי ומה בכלל יש לו לחפש עם כוכבת טלוויזיה ואיזה מין אידיוט גיא שלא תופס מה יש לו.

ה. השיחה

אחרי יותר משבוע, הרגיש סופסוף משוחרר. אפילו הידיעה במדור הרכילות בעיתון שהיה על השולחן בשווארמיה ליד העבודה לא הזיזה לו. אז מה אם יש למירית יום הולדת השבוע. אפילו התמונה שלה שם עם הברק הזה בעיניים לא עשתה לו כלום. רומי הצליחה להוציא אותה מהראש שלו סופית.

הטלפון תפס אותו באמצע הביס. בחיים אברי לא הכיר מישהו עם תזמון יותר דפוק מגיא. הוא נתן לטלפון לצלצל. לעס. בלע. ורק אחרי שהוריד את הביס עם הקולה, קיבל את השיחה. כששמע את הקול של גיא רציני כל כך, הוא שם את שארית הלאפה על השולחן והבטן שלו התחילה לעשות קולות לא נעימים. אין מצב שעלה עליהם. אין מצב. אבל אם לא אז מה הקטע? למה הוא רוצה להפגש איתו?

אברי לא הרגיש שיש לו ממש אופציה לא להיפגש. הוא סיים את השיחה, השאיר את הלאפה על השולחן, וחזר לעבודה עם כאב בטן שלא היה לו שום קשר לאיכות האוכל. הוא התלבט אם להתקשר לרומי ולברר מה היא יודעת, אבל החליט ששום דבר טוב לא יצא משיחה כזאת.

הערב הגיע אחרי שעות שבילה יותר בשירותים מאשר בעבודה. על השולחן כבר חיכו לו בירה בבקבוק שמנמן וכוס גבוהה. יחסית לרעש שמסביב, הפינה הזו הייתה אי של שקט. משהו היה לא בסדר בתמונה. בירה כזאת לא קונים כשכועסים על מישהו. את החלל שפינה החשש בליבו של אברי החליפה סקרנות. הוא התיישב ובחן בעיון את הפנים של גיא. בכל מקרה, לא הוא יהיה זה שידבר ראשון.

הכוס של גיא הייתה חצי ריקה כשהתחיל לדבר.

"זוכר את דליה, המורה?"

אברי הנהן בדממה, מנסה להבין איזה מין קרח גיא מנסה לשבור.

"היינו בכיתה… ה'? אולי ו'?"

"משהו כזה. רצתה שתעזור לי 'לממש את הפוטנציאל שלי'" אברי סימן מירכאות באוויר, "אז היא הושיבה אותי ליד התלמיד המצטיין שלה."

"מה פתאום! זה היה בגלל שלא הפסקת להציק לזאתי עם הצמות."

"תמי."

"נכון, תמי. קטעים. אבל זה היה בגללה."

לאברי לא התחשק להתווכח על ההיסטוריה שלהם. הוא השאיר את המשפט תלוי באוויר עד שגיא המשיך.

"נראה לך שהיינו נהיים חברים אם היא לא הייתה מושיבה אותנו יחד?"

"אין לי מושג."

אברי הרגיש קצת דביל שחשב שגיא, שכל כך מרוכז בעצמו, עלה עליהם. נכון שהם התחברו ביסודי. גיא, שהיה ילד גבוה ורזה בלי חברים, עזר לו בלימודים, והוא מצידו קירב אותו, שיתף אותו בכדורגל בהפסקה, עד שהפך לאחד מהחבר'ה. כשהתחילו להתבגר נעשו צמודים כמו שרק בנים בגיל הזה יכולים להיות. ביחד גילו את המקום ממנו אפשר להציץ לשירותים של הבנות, והתחרו מי יגלה ראשון חזייה חדשה בכיתה. המעבר לתיכון קצת הרחיק אותם. גיא הלך לכיתה ריאלית, והוא לכיתה של בגרות רגילה. גם הבנות התחילו לשים לב לגיא הרבה יותר. אולי בגלל שהתחיל ללכת לחוג כושר קרבי, ולגובה שלו נוספו כתפיים רחבות ובטחון עצמי.

אברי לא היה צריך את זה ולא הבין לאן כל העניין הזה הולך. הזיכרונות האלו רק גרמו לו להרגיש קצת יותר לוזר ממה שהוא מרגיש בדרך כלל ליד גיא, שהמשיך בשלו.

"לא חשוב. סתם נחמד לפעמים להיזכר בדברים."

אברי מזג מהבקבוק השמנמן ולגם באיטיות הראויה לבירה משובחת.

"אנחנו לא שותים 'מרדסו' בשביל הנוסטלגיה." דחק בגיא להגיע לעיקר.

גיא רוקן את הכוס שלו. העיניים שלו בחנו את שאריות הקצף, והאצבעות הארוכות שלו שיחקו בכוס הריקה.

"אתה יודע שרומי ואני כבר הרבה זמן יחד."

אברי שם את הכוס על השולחן והזדקף.

"אתה בעצם לא יודע איך זה, נכון? איך זה להיות עם אותה אישה במשך שנים. אתה אף פעם לא מחזיק יותר מכמה חודשים."

"תמי. זוכר אותה? ההיא עם הצמות?" אברי לא התכוון להישמע ככה, אבל זה מה שיצא. "זוכר שנסעה לאפריקה – שליחות של ההורים? מכל הכיתה רק אני שמרתי איתה על קשר. אחר כך, כשחזרה בכיתה י' אף אחד לא הכיר אותה חוץ ממני. "

"ההיא עם הצמות? וואלה, לא קישרתי."

"אולי בגלל שכשחזרה כבר לא היו לה צמות. בכל אופן, אתה יודע שהיינו יחד כמעט עד סוף בית ספר."

"אבל זה תיכון. זה לא אותו דבר."

מרדסו או לא מרדסו, אברי רוקן את הכוס שלו. הוא אף פעם לא גילה לגיא שראה אותם אז בהפסקה מזדיינים במקום שלהם, מאחורי הקיוסק של בנדא, וגם עכשיו שתק.

"טוב. לא משנה. דיברתי על משהו אחר בכלל."

גיא סימן למלצרית להביא עוד סיבוב, והתחמק מהמבט של אברי.

"העניין הוא שאחרי כמה שנים, אתה מבין, זה מתחיל להיות כל הזמן אותו דבר. אי אפשר כל יום לאכול אותה ארוחה, נכון?"

אברי לא ענה.

"אל תראה אותי ככה. רומי היא סבבה והכל, ובאמת אין לי תלונות עליה. רק שאתה יודע… משעמם?"

"אז אתה צריך שאני אגיד שזה בסדר לזיין מהצד? זה העניין?"

"לא. לא צריך שום דבר כזה. יש מלא מחקרים שאומרים שלא טבעי לגבר להיות מונוגמי. אין לי שום ייסורי מצפון."

"תשמע, גיא. היה יום ארוך ואין לי כוח. באתי כי אמרת שזה חשוב."

"טוב. בקיצור." גיא לא טרח למלא את הכוס שלו ושתה ישר מהבקבוק שהמלצרית הביאה "לפני כמה חודשים אני יוצא לרוץ ורואה למטה ברחוב מישהי סוחבת איזה חבילה גדולה מאיקאה. מה סוחבת, החבילה יותר גדולה ממנה והיא בקושי מצליחה לזוז. מפה לשם, אני עוזר לה להרכיב את הארון. אחרי שהארון עומד, אני בא ללכת והיא שואלת איך אפשר להודות לי."

אברי מקשיב, וחושב שרק לגיא יכולים לקרות כאלה דברים.

"אז אמרתי לה, בצחוק, כן? שמזמן לא קיבלתי מציצה טובה. היא מסתכלת עלי טוב טוב, מודדת מלמעלה למטה, ואומרת לי 'יודע משהו? כבר מזמן לא אמרו לי דבר כזה.' אני כבר חושב שהסתבכתי, אבל היא יורדת על הברכיים ונותנת לי מציצה של החיים. אחרי שאני גומר, בפה שלה, כן? והיא בולעת הכל כמו ילדה טובה, היא מסתכלת לי ישר בעיניים ואומרת: 'אין לך מושג מי אני, מה?' ככה, במילים האלה בדיוק."

גיא התלהב מהסיפור של עצמו, ואברי, שהרגיש שסוף כל סוף מגיע הפאנצ' של האגו-טריפ הזה, השתדל לא להפריע לו.

"אז אני מסתכל עליה. כמו שצריך. ופתאום אני קולט למה מההתחלה הקול שלה נשמע לי מוכר."

היד של אברי נעצרה עם הכוס באמצע הדרך אל הפה שלו.

"או! נראה לי שגם אתה קלטת סופסוף."

אברי שם את הכוס המלאה על השולחן, ליתר ביטחון.

"בדיוק. מירית-פאקינג-אנקורי מצצה לי. מירית. פאקינג. אנקורי. שלא תחשוב שלא ראיתי איך הזלת עליה ריר שבוע שעבר."

אברי ניסה להוציא את התמונה הזאת מהראש, את השפתיים הורודות האלה סביב הזין של גיא, את השיער הגולש מתבלגן ואת חיוך הניצחון של גיא. זו לא הייתה יותר מפנטזיה, אבל בכל זאת גיא הצליח גם הפעם לקחת לו את זה.

"חכה, אל תיכנס לי פה לשוק. יש עוד."

"אל תגיד. מאז אתם מזדיינים באושר ובעושר, מאחורי הגב של רומי, כלומר."

"למה הציניות? אתה באמת אין לך מושג איך זה להיות תקוע עם אותו תחת ואותם ציצים כל הזמן. והנה אני בא לצ'פר אותך ואתה בועט."

"מה הצ'ופר פה? לשמוע איך אתה מזיין סלב?"

"זה, אברי, בגלל שאין לך סבלנות. אז כן, אנחנו מזדיינים כבר איזה חצי שנה, ותאמין לי, הבחורה לונה פארק שלם. מוכן לשים כסף פה שאם כל אלה שמאוננים עליה היו מדמיינים חצי ממה שהיא עושה, הייינו טובעים פה בשפיך."

הבטן של אברי התכווצה כאילו חטף שם אגרוף. אם לא הייתה רומי בסיפור, כבר מזמן היה שם מאחוריו את גיא שמצליח לחרבן עליו, אפילו בלי לשים לב, פעם אחרי פעם.

"בכל אופן, אולי ראית בעיתון היום, למירית היה יום הולדת השבוע. ואני רוצה לארגן לה משהו מיוחד." גיא חיפש במבטו את עיניו של אברי לפני שהמשיך, "אז חשבתי מי מתאים לזה. אתה החבר הכי טוב שלי, ואני יכול לסמוך עלייך בעיניים עצומות. אז מה אתה אומר?"

אברי לא אמר כלום, רק מצמץ בטמטום ושתה את כל המרדסו שנשארה על השולחן.

ו. סרטים

אברי ישב באוטו. מולו היה הבית של גיא ורומי מצד אחד, והבית של מירית מהצד השני. הוא התאפק לא לבדוק שוב את הטלפון. במרחק של כמה ימים מהשיחה ההיא, כל העניין נראה לו הזוי לגמרי. הוא היה כל כך משוכנע שנגמל מהאובססיה שלו, ואז בא גיא ופיתה אותו בכזו קלות. חלק ממנו קיווה שאיך שגיא מעלה את הנושא, מירית תעיף אותו מכל המדרגות, אבל החלק השני שלו התרגש כמו ילד שהולך ללונה פארק בפעם הראשונה.

שום הודעה בטלפון. היה נדמה לו שהוא רואה את רומי בחלון וזה גרם לו לחשוב שהוא לא בטוח מי יוצא הכי מניאק בסיפור הזה. הוא גם לא רצה לחשוב על זה. אברי ניסה להתמקד במה שקורה עכשיו בבנין השני. אולי מירית לא מסכימה לכיסוי העיניים? הוא הסביר לגיא שזה עקרוני בשבילו, אבל לא היה מסוגל להסביר לו למה.

סופסוף הטלפון התעורר. על המסך הופיעה הודעה: "קומה 3 מימין, מפתח בארון חשמל, מה שסיכמנו".

הדלת נסגרה אחריו בנקישה רכה של מגנון משומן. הוא הסתכל סביב. בדירה של מירית אנקורי לא היה שום דבר שונה מכל בית אחר שהיה בו. הוא לא ידע למה ציפה בדיוק. למשהו אחר. גיא הסביר לו בדיוק לאן ללכת, אבל לא היה צריך. הוא שמע.

אברי נכנס בשקט. הוא ידע שאת הרגע הזה ירצה לזכור. מגישת החדשות, האישה מהג'יפ הכסוף, הייתה עירומה על המיטה הרחבה. רגל אחת שלה ישרה קדימה, והשנייה מכופפת בשביל הקונטרה כשהראש שלה עלה וירד על הזין של גיא. לא היה עכשיו שום משולש בד לבן צמוד לשפתיים הבשרניות, התפוחות, והן נצצו ברטיבות. גיא סימן לו להתקרב, אבל הוא עדיין רצה זמן לחרות את התמונה הזו בזכרונו.

השדיים של מירית-פאקינג-אנקורי היו לבנים אפילו יותר מהירכיים שלה ונראו כמו שתי טיפות גדולות כשהתנדנדו בקצב המציצה. דרך העור הבהיר בלט ווריד כחלחל שהתחיל ליד בית השחי, טיפס לאורך השד השמאלי והתפצל לשניים מתחת לפטמה גדולה ושטוחה. הוורוד של הפטמה היה כל כך בהיר שלא היה ברור איפה היא מתחילה.

נעשה לאברי צפוף בתוך הג'ינס. למרות שמירית נראתה עסוקה מדי בשביל לשים לב אליו,  התפשט בשקט. הזין של גיא הבריק מרוק והחליק בין השפתיים שלה כשהלשון מצטרפת מדי פעם בליקוק מהיר. גיא זרק אליו חיוך של ניצחון, ותפס חופן מהשיער החום, מראה לאברי את רצועת הבד השחורה על העיניים ודוחף את הראש שלה עד שהאף מגיע לבטן השרירית. האצבעות הדקות שלה הלבינו מהכוח שהפעילו על הישבן המוצק והיא חירחרה ושלחה את הלשון ללקק את הביצים התפוחות.

אברי שם את בגדיו בערימה ליד חליפת הריצה של גיא והתקרב אל המיטה הרחבה. בהונות כף הרגל הקרובה היו צבועות באדום עמוק ומקופלות בריכוז. הוא ירד על ארבע והתחיל במסע שחלם עליו. כשהשפתיים שלו עטפו את הבוהן והלשון שלו עיסתה את הכרית הגדולה, שמע אותה מאבדת נשימה. קולות היניקה הרטובים נפסקו למשך אנחה אחת של עונג ואז התחדשו בתנופה שגרמה לגיא להתנשף.

הוא טעם את הבהונות אחת אחרי השנייה, חוקר עם הלשון את המרווחים הקטנים ביניהן ומתענג על ההתכווצויות הקטנות שלהן כשחצה את גבול הדיגדוג. משם הלשון שלו טיילה לאורך הקשת העדינה של כף הרגל אל הקרסול, טיפסה בסבלנות לאורך השוק החלקה כמו משי אל העור הרגיש שמאחורי הברך. הרגל שהייתה ישרה, התרוממה והתכופפה. שתי הירכיים החלקות יצרו חץ אל המקום שאליו התבקש להגיע בדחיפות.

אברי התכוון להתענג על כל חלקת עור ולא היה אכפת לו אם גיא יכול או לא יכול להחזיק יותר. הוא היה באמצע הירך כשיד תפסה את השיער שלו, משכה בהחלטיות והובילה אותו אל השפתיים הסמוקות. הסדין היה ספוג נוזלים במקום שהשעין עליו את הסנטר והריח הכבד שהציף אותו האיץ את הדופק שלו עוד יותר והפך את הטפטוף של טרומשפיך לזרם קבוע שעזר לזין שלו להחליק על הסדין בלי להיתפס בו.

אברי לא היה אנין יין, אבל טעם של אישה – סיפור אחר לגמרי.  מעניין אם גם לזה יש אגודות. הלשון שלו עקצצה בהתרגשות מהחמצמצות המתוקה שהיה בה רמז של מליחות שונה לגמרי מהמליחות של הזיעה שטעם עד עכשיו. הוא איבד את עצמו בין קפלי העור והבשר, לוגם ויונק, מכרסם ומלקק. מרחוק שמע את גיא מתפרק בקולניות, ולא היה אכפת לו משום דבר כי הפה שלו היה מלא בשפתיים החלקות. הדגדגן שהחזיק בין הלשון לשיניים התנפח עוד קצת והקול הקטיפתי שהכיר מהחדשות ירה שרשרת מילים לא ברורות שהתעבו והפכו ללא יותר מנהמה חייתית.

כשהצליח להחלץ מבין הירכיים המשתוללות, חרוזי שפיך לבנים קישטו את רצועת הבד השחורה, את הלחיים ואת החזה האדום מריגוש.  בלי קול, השפתיים של גיא צחקו אליו: "נו גבר, שיחקתי אותה או מה?"

השפתיים הלחות עדיין התנשפו בייחום, אבל היד של מירית נסגרה על בסיס הזין ומשכה אותו אליהן בכוח מפתיע. האוויר החמים העביר בו צמרמורת נעימה, והעור הרגיש של הזין הזרים עונג טהור ישר אל מרכז העצבים כשהלשון החמה והמחוספסת טיילה עליו. הפה שלה שאב אותו כמו בור בלי תחתית. הביצים שלו עמדו להתפוצץ. אברי ידע שלא יוכל להחזיק עוד הרבה זמן ככה. הוא עצם עיניים ודמיין את הקריינית הזוהרת באולפן מדווחת בקור רוח על מה שקורה עכשיו אצלה במיטה.

ברגע שהדמות הדמיונית תיארה איך הזין הקשה כמו פלדה מחליק בתוך הגרון וחונק אותה, הסכר נשבר ונהר של זרע השתחרר עמוק לתוך אותו גרון שהתכווץ מחוסר אויר. הוא שמע אותה מחרחרת ומתאמצת לבלוע, אבל היא נכנעה ודחפה אותו החוצה. מפלים של רוק שקוף שגושים צמיגים של זרע לבן מעורבבים בו נשפכו על הסנטר שלה וממנו על כל הסביבה.

מירית התנשמה כמו אחרי מרתון, אבל זויות הפה שלה התרוממו בחיוך מורעב. היא גיששה בשתי הידיים, ממששת את כל הגוף שלו עד שמצאה את הפטמות הקטנות, הרגישות וצבטה אותן בהתקף של רישעות ממזרית. כאילו שלא רק גמר עכשיו, הזין שלו הזדקף בבת אחת ונתקע לה בבטן.

"מה זה, חבר של גיא?" התגרתה בקול צרוד, "היית בצופים שאתה נכון תמיד?"

היא ניגבה את שאריות הזרע סביב הפה עם היד שהמשיכה הלאה ותפסה שוב את הזין. באותו זמן, גיא הוביל את היד השנייה אל הזרג שלו, שהיה שוב מוכן לתת עבודה. הצחוק שלה הצטלצל כמו פעמון צינורי ועם זין בכל יד קירבה אותם עד שהיו סנטימטרים ממנה והיא טעמה וליקקה פעם מזה ופעם מזה. אברי החליף מבט מהיר עם גיא. גיא הנהן והם פעלו בתאום מושלם, מושכים ומזיזים את איבריה של מירית כאילו הייתה שולחן של איקאה שצריך להרכיב בשניים.

אברי התבונן בגיא מכניס את האצבעות לפה, מרטיב אותן ומצייר שביל רטוב לאורך עמוד השידרה עד שנעלמו בין פלחי הישבן הממלכתי. הוא ראה את העור מצטמרר ואת הגב מתקשח לרגע כשהיא גנחה. גיא המשיך לטפטף רוק אל המקום שבו נעלמו האצבעות שלו, הקולות של שדרנית הטלויזיה התגברו, והפה שלה לא נסגר יותר בין גניחה לאנחה. זה היה הסימן לאברי להניח את ראש הזין שלו בין השפתיים ולתת לה להסתער עליו.

עם הזין העבה של אברי בתוך הפה, הצעקה שלה נבלעה כמעט לגמרי כשהזרג של גיא הבקיע את פי הטבעת שלה. לאט לאט וסבלנות גיא העמיק את החדירה לעומק חור התחת שלה. בכל פעם שגיא אסף חומר סיכה מהמעין שבין רגליה אברי הרגיש את הפה שלה מתהדק סביבו.

התנועות של גיא נעשו ארוכות ואחידות, ואברי התאים אליהן את הקצב בו זיין את הפה הפעור. גם אם היסס קודם, התמונה הזו של הבחורה מהג'יפ הכסוף משופדת ביניהם שכנעה אותו סופית. הוא ניתק את שתי הידיים שכמעט עשו לו שני סטים של חורים תואמים בכל צד של הישבן, שלף את הזין הרטוב מהפה של שדרנית הטלויזיה, וכשמשך אותה להיות מעליו שמע את הזין של גיא יוצא מחור התחת שלה כמו פקק מבקבוק יין.

מירית הבינה מיד את השינוי. הכוס שלה השאיר שובל רטוב לאורך הירך של אברי עד שמצא את הזין. עוד גישוש מהיר של השפתיים התפוחות והראש מצא את מקומו ביניהן. בתנועה נחשית של הגוף הבהיר הזין נבלע כולו בתוך המנהרה המוצפת וגל של עונג שטף את אברי. הווריד הכחלחל שלאורך השד השמאלי קרא לו והוא הזדקף אליו, העביר את הלשון לכל אורכו, מצץ וינק עד שהפטמה הרחבה מילאה לו את הפה. באופן לא רצוני התמיינו לו בראש הטעמים שאסף בדרך: הטעם המריר-מלוח של הזרע שלו, המליחות העוקצנית של זיעה מתובלת בסבון ריחני, וטעם אחד חמצמץ וזר שאברי ניסה להרחיק ממחשבתו.

כעבור רגע, הרגיש את הפטמה מתכווצת לו בפה והופכת לגוש מוצק ולמתג רגיש שכל נגיעה בו הפכה מיד להתהדקות של הכוס סביב הזין שלו. מירית איבדה את השליטה בעצמה והתחילה לדהור עליו עד שהתמוטטה עליו מתנשפת. היה קשה לא לגמור בתוך ההתכווצויות הפראיות של הכוס החם, אבל דווקא בתוך החלום הפרוע הזה שהתגשם, אברי מצא את עצמו במדרגה כל כך גבוהה של גירוי, שבאיזה מקום איבד קשר עם הגוף, וכל זמן שנשאר שם הצורך לגמור נעלם רחוק מתחתיו.

מירית, לעומת זאת, הייתה זרוקה עליו בערימת איברים רוטטת, אבל כשגיא כרע בין רגליו וחדר לתוך חור התחת המורחב שלה, התמלאה באנרגיה חדשה. אברי הרגיש את הזין של גיא דרך מחיצת הבשר הדקה זז קדימה ואחורה. האצבעות של מירית ננעצו בכוח בחזה שלו וכל הגוף שלה התפתל כמו חיה פצועה, כמו נחש שמנסה להחלץ ממלכודת. המיצים שלה כבר לא טפטפו. הם התפרצו ממנה כמו מברז אחרי הפסקת מים.

הם נעו כמו גוף אחד. כמו שלושה חלקים של מכונה שהורכבה ביד אומן. כמו שלוש ישויות שנאבקות על הבכורה. בכל רגע מישהו אחר הכתיב את הקצב, בכל רגע התגלתה תחושה חדשה, האשכים של גיא שהצליפו על אשכיו שלו, הידיים והרגליים של כולם שהיו בכל מקום, המשקל הכפול שנעץ אותו עמוק לתוך בריכת הנוזלים שעל המזרן הקפיצי, העור שהיה פעם חלקלק ופעם דביק.

אי אפשר היה לדעת מי התחיל את המפולת שבסופה שלושה גופים מותשים, מתנשפים ומיוזעים נזרקו על המיטה. אולי זה היה גיא שננעץ עד הניצב ורוקן את הביצים שלו עמוק בתוך המעיים של מירית, ואולי הוא רק הגיב למה שיכול היה להיחשב להתקף אפילפסיה שהשאיר את הקריינית צרודה, או שבכלל זה היה אברי, שהתרסק מהגבהים שריחף בהם במטחי זרע שירה כמו גיזר מטורף בין הדפנות הפועמות של הכוס של הבחורה ההיא מהג'יפ הכסוף.

עוד תעלומה הייתה השלב בו רצועת הבד השחורה הגיעה אל הסדין. העיניים הבהירות בחנו את אברי מתוך הפנים הקורנים מסיפוק, סוקרות ומודדות אותו.

"אתה."

ברגע שהמבטים שלהם נפגשו, ידע שזיהתה אותו. עם השד שהחזיק ועם נוזלי הגוף שכיסו אותו, היה מאוחר מידי לנסות להכחיש משהו, אבל זה החזיר אותו למציאות במכה אחת.

"אתם מכירים?" שאל גיא בטיפשות.

"לא. אבל כבר נפגשנו." צחקקה מירית בגרון צרוד.

פתאום אברי לא רצה להיות שם יותר. על מה לעזאזל חשב כשהתלהב כל כך מההזמנה של גיא? הוא קם מהמיטה הדביקה, ומצא את המקלחת שבקצה החדר בלי לפגוש שוב אף זוג עיניים. כשחזר, התלבש במהירות וכבר היה מוכן להיעלם.

"חכה שנייה." הקול של מירית עצר אותו. "למה לעזאזל ברחת באותו יום? ועוד אחרי שהראיתי לך כמה התחתונים שלי היו רטובים?"

"הייתי בסרט."

גיא הסתכל על אברי בסקרנות. הוא בטח מת לדעת, אבל אברי לא יהיה זה שיספר לו. הוא הרגיש עוד יותר אידיוט מכרגיל. העיניים שלו סרקו את החדר. באמצע המיטה המבולגנת הייתה שלולית כהה, לידה אשת הטלוויזיה נשענה על חבר הילדות שלו, העור של שניהם מבריק מזיעה, השיער שלה לא היה וילון חלק, אלא ערימה מבולגנת, ובין הרגליים שלה הציצו אליו שפתיים סמוקות, בלי שום משולש בד שיסתיר אותן או את השפיך שלו שעדיין טפטף מהן בטיפות לבנות וצמיגות.

"חשבתי שהייתי בסרט מתח, בסוף מתברר שזה היה בכלל פורנו."

מירית-פאקינג-אנקורי סגרה קצת את הרגליים, וגיא כמעט רצח אותו במבט.

"טעויות קורות." אמר אברי ועזב אותם.

כשנכנס בחזרה למכונית שלו, כבר ידע שהקשר בינו לבין כמה שהתחתונים שלה היו רטובים היה מיקרי בהחלט. אברי ראה את האור נדלק במרפסת של גיא ורומי. האוטו הניע בניסיון הראשון והאיתות תקתק בחוסר סבלנות, אבל הוא עדיין לא סובב את ההגה. הוא חשב על רומי, על משולשים, על מרובעים ועל איך שני הגברים בחייה זיינו אותה אישה באותו זמן, והאישה הזו לא הייתה היא.

אברי סובב את ההגה והזדחל מתוך החניה. למרות המקלחת לא הרגיש נקי. לרומי מגיע יותר טוב משניהם.

13 תגובות בנושא “ועיקרן תחילה

  1. קראתי בסחף אדיר.
    עלו לי בראש השורות המחודדות של טום וויטס:
    If there's one thing you can say
    About Mankind
    There's nothing kind about man
    You can drive out nature with a pitch fork
    But it always comes roaring back again
    ברגישות ובלי ליפות, באהבה ובלי להתיפיף, יצרת יצירה חיה בחומר. מופלא

    Liked by 1 person

  2. מה זה….
    קיוויתי לפיצוץ אבל גם התכוננתי לסיפור נחמד וכיפי, בסוף מגיעה פצצת האטום הזאת….
    שמע, זה פשוט מעולה! אתה ממש מאגר בלתי נדלה של כישרון

    Liked by 1 person

  3. אחרי פורפליי טוב מיטיב וארוך,
    אפשר תמיד לחזור למה שגורם לי להתפוצץ.

    וכאן אין רק בגידה אחת, ולא שתיים, בגידה מרובעת מהבילה, רותחת רווית מיצים.

    ובשיאה חדירה כפולה, שתמיד תעשה לי רוטט בכל המקומות הנכונים.

    ואם לבגוד אז בדיוק ככה –
    לדמיין חורים נִבְטָשִׁים מתמלאים בזרע חם בוגר ומלא און.

    Liked by 1 person

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s