חפץ חשוד

המגנומטר צפצף. זו הייתה השעה הכי מתה של הלילה, אחרי שהמבלים חוזרים מתל אביב, ולפני שהחרוצים יוצאים לעבודה. בגלל זה דקל היה שם לבד. הוא שחרר את ארז לנמנם במשרד הממוזג של מנהל התחנה, כמו שבלילה הקודם שחררו אותו, בנוהל. אבל המגנומטר צפצף, וזה אמר שמישהו עבר בתוך מסגרת הפלסטיק ויש עליו משהו מתכתי.

"תיק!" ציווה, לפני שהרים את הראש מהפוקר בטלפון וראה את התפנית החיובית שהמשמרת שלו קיבלה. חיובית ביותר. על הדוכן הונח  תיק צד גדול בצבע וורוד.  היו בו ארנק, טלפון, מפתחות ועוד כל מיני דברים מיותרים שנשים סוחבות לכל מקום: מיליון כלי איפור, פדים של מחזור, מגבונים, שפופרת של ווזלין. שום דבר שיצפצף, חוץ מהמפתחות.

"תעברי שוב."

הבחורה הסתכלה עליו במבט חסר סבלנות. היו לה עיניים שחורות, קוקו מחומצן גבוה באמצע הראש, ושפתיים צבועות באדום לוהט. היא חזרה ועברה בתוך מסגרת הפלסטיק האפורה. המגנומטר צפצף, והבהב באדום. 

"משהו בכיסים?"

"נראה לך?" היא משכה כתפיים נרגנות. בטייץ השחור שלבשה לא היו כיסים. לא יכלו להיות. גם בחולצה הצמודה לא היה מקום לכיסים, או לדמיון.

"אבל צפצפת."

"אז צפצפתי."

דקל עמד ליהנות מזה. הוא לקח את המכשיר הידני והעביר אותו מלמעלה למטה, ובחזרה. הבטן והגב לא צפצפו בכלל. החזה, שתי אשכוליות עגולות ויפות, פיתה אותו להתעכב עליו, אבל הפרצוף שעשתה גרם לו לחשב מסלול מחדש. עוד תלונה אחת על הטרדה והלך עליו. הוא עבר אל הידיים, שלא צפצפו למרות כל הטבעות, ואז אל הרגליים, שהתחילו בנעלי עקב אדומות ונגמרו בשתי לחיים עגולות ומהודקות, עם רווח מעורר תיאבון ביניהן. באיזור שהשאיר לסוף, הזמזום היה חזק וברור.

"אתה לא רציני."

"מה קשור רציני, יש כללים."

"באמת? נראה לך החבאתי שם רובה, או סכין?"

לא סכין, ולא רובה, אבל אם לבשה תחתונים ממתכת, היה חייב לראות את זה.

"מה לעשות? המכשיר מצפצף. את לא יכולה לעבור ככה."

היא  נעצה עיניים בקצות הסטילטו האדומות שלה ומלמלה משהו לא ברור.

"מה אמרת?" 

"זה בגלל התכשיט."

"איפה?"

"שם למטה." מעכה משהו דמיוני בכף הרגל, ודקל הרגיש איך נלחצים לו כל הכפתורים שלא קשורים לעבודה. בטח תכשיט. הוא העביר את המכשיר ליד הטבעות שלה, מראה לה שאין תגובה, ואז העביר אותו איפה שהתחתונים שלה אמורים להיות. היא הסמיקה.

"איך קוראים לך?"

"סמדי. סמדר."

"אז למה את משקרת סמדי?"

"אני לא."

"בטוחה?" הוא העביר שוב את הסרגל השחור קרוב למפשעה, נותן לו לזמזם. "כי קריאה אחת במירס, ויש פה משטרה."  

"עכשיו די. ברצינות. תן לעבור."  העיניים השחורות ננעצו בו, שואלות באיזה צד של הגבול הוא נמצא.

"מצטער." חסם את דרכה בידיים מוצלבות מעל האוהל שהתרומם בדגמח השחורים שלו. "חייבים לבדוק."

שתי הבליטות שהופיעו מתחת לבד המתוח של החולצה אישרו שהוא בצד הנכון. התחנה הייתה שוממת, והרכבת הבאה רק עוד שעה. דקל סגר את הסורגים של השער, תלה את השלט 'נא להמתין, מאבטח בסריקה', ושלח אותה אל הקראוון שמאחורי הרציף, הולך שני צעדים מאחוריה, לא כי היה ג'נטלמן, אלא בגלל הישבן שהתנדנד והתכדר עם כל פסיעה של העקבים הגבוהים.

"פה?"

הקרוואן ששימש כחדר מאבטחים היה קטן ומסריח. היה עדיף להשתמש במשרד הממוזג של מנהל התחנה, רק שארז ישן שם, והוא קיווה שישאר שם לפחות בזמן הקרוב.

"למה, עדיף לך בחוץ?"

"לא." הפטמות שלה הזדקרו עוד יותר, מרימות שני אוהלים קטנים משלהן.

"ככה חשבתי. קדימה. אין לי כל הלילה."

"הנה ווקשה. ׳סתכל." סמדי השחילה שני אגודלים בגומי של הטייץ, ודחפה אותם עד אמצע הירך. 

דקל לא ידע למה ציפה. בטח לא לתחתונים שחורים, פשוטים, ועוד בלי חריץ שמסתמן דרך הבד הצמוד. מה שלא היה שגרם למכשיר לזמזם, לא היה פיסת הבד הזו. ליתר בטחון, בדק שוב. הזמזום היה החלטי, כמו הנורה האדומה שדלקה. 

"נו?"

"מה נו? הכול להוריד?"

"עד שנמצא מה מצפצף."

סמדי ליקקה את השפתיים הצבועות באדום לוהט, ובתנועה החלטית גלגלה למטה את התחתונים. ״ככה. עכשיו טוב לך?״ הקול שלה רעד. 

"תכף נדע."

הכוס שלה היה חלק כמו כדור ביליארד. הסיבה שלא ראה את החריץ התגלתה בצד הפנימי של התחתונים, שהיו בכלל חוטיני. היה שם פד של מחזור, ובינו לבין השפתיים התפוחות נמתח חוט של נוזל חלבי.

"מרוצה עכשיו?"

עוד לא. אבל הוא עמד להיות. "קודם נמצא מה צפצף, אחר כך נדבר."

דקל סובב אותה. משהו נצנץ בין פלחי הישבן המפוצלים. הוא  כופף אותה עד שנפרדו לגמרי.

 "מה זה?"

"מה שאמרתי קודם." הושיטה יד בין הרגליים, מצביעה על הכפתור הנוצץ. "תכשיט."

"ואיך אני יודע שזה לא נשק מוסתר?"

"תצטרך להאמין לי."

"ולעשות צחוק מהעבודה שלי?"

דקל פיסק את הישבן ביד אחת, וביד השנייה תפס בכפתור, שנראה כמו אבן חן מלוטשת, ומשך. מתוך החור של התחת התחיל להישלף מסמר עבה בצבע כסף, אבל אחרי חצי סנטימטר התחילה התנגדות.

"אי! בעדינות שם."

הוא המשיך לאט, ובהדרגה משך החוצה את כל התכשיט, מתבונן מהופנט בחור התחת הולך ונרפה, מתרחב סביב ההתעבות של הגוף המתכתי, ומתכווץ אחר כך בחזרה. דקל שמע אותה נאנחת, ועוד טיפה חלבית גדולה גלשה בין רגליה. החום של הפלאג היה רמז למה שמחכה לו בפנים. הוא שם אותו על כוננית הציוד.

 "זה הכל?"

"כן."

"בטוחה שלא החבאת שמה עוד משהו?"

"לא מאמין לי? תבדוק." סמדי דחפה עד למטה את הטייץ, פיסקה את הרגליים והעמיקה את הכיפוף, נשענת בידיה על כיסא מרופט.

המכנסיים של דקל נפלו  סביב הקרסוליים, והזין שלו, ארוך יותר ועבה יותר מהפלאג, עמד מתוח. הוא נזכר במה שהיה לה בתיק וצחק.

"מה מצחיק?"

"שהווזלין שלך נשאר בעמדה, עם התיק."

"לא נורא. יש לי משהו יותר טוב." היא פיסקה את שפתי הכוס שלה בשתי אצבעות, מזמינה אותו פנימה.

דקל שפשף את קצה הזין בין השפתיים הפתוחות, מקשיב לנשימה שלה מתקצרת. הוא רצה לחדור לתוכה לאט, להינות מכול סנטימטר, אבל היא הדפה את עצמה אליו, והוא שקע בה כמו סכין חם בחמאה, מחליק לתוך הכוס הנוטף עד הביצים.  באמת, מי צריך ווזלין. הוא לקח מהנוזל הלבנבן ומרח סביב פי הטבעת, לא שוכח לעבור בדרך על הדגדגן, שיהיה עוד בשביל לפעם הבאה.

כשהיה מרוצה מכמות הסיכה סביב הטבעת הסגורה, לחץ עם האצבע, וזו החליקה בקלות לתוך החור הקטן שנרפה בצייתנות. עמוק בפנים, ודרך מחיצת הבשר, הרגיש את הזין שלו פועם. הוא הזיז פעם את האצבע ופעם את האיבר ושמע אותה נוהמת ומבקשת עוד. דקל חשב שמת והגיע לגן עדן, אבל הדבר הבא שעשה התאים יותר לסדום.

התכשיט שעל השידה היה פחות עבה ויותר קצר ממה שעמד להכנס לחור המוכן, אבל נראה שזו לא עמדה להיות בעיה. הזין שלו נשלף מהכוס בצליל יניקה, מכוסה נוזל חלבי. דקל התבונן בתחת הכי מושלם, בשני הכדורים המוצקים, ובחור שקרץ אליו מהחריץ שביניהם.

הוא כיוון את ראש הזין, ודחף. קול עמוק וגרוני עודד אותו להמשיך. ההתנגדות הראשונית נעלמה, ואיתה נבלע גם הראש. הוא אסף עוד מנה של מיץ מהפתח הראשי, מרח על האחורי, ודחק את עצמו פנימה, סנטימטר אחרי סנטימטר, עד שהתעלה ההדוקה עטפה את כולו בחום.

סמדי התנשמה בכבדות. דקל נתן לה להתרגל לגודל, ובינתיים, רכן, דוחף ידיים מתחת לחולצה ומחלץ ממנה את השבויים. יכול להיות ששמע את החזייה נקרעת, אבל לא היה לו אכפת. הבשר החם והגמיש מילא את ידיו. הפטמות היו גדולות וקשות. הוא משך וצבט אותן והרגיש אותה מתפתלת תחתיו, רק שככה אי אפשר לזיין כמו שצריך. הוא הזדקף, תפס את התחת משני הצדדים, והתחיל לטחון.

דקל הסתכל על הזין שלו נעלם לתוך הבשר הלוהט, בין שני הכדורים הרוטטים שהלבינו תחת אחיזתו. הוא שמע את האוויר יוצא ממנה בנשיפות קצרות, ואת השדיים נחבטים אחד בשני.  הסרחון של הקרוואן נכבש על ידי ריחות של כוס, של זיעה ושל תחת. הנקודה ממנה לא יוכל לעצור התקרבה מהר מדי. הוא העביר יד אחת לטפל בדגדגן הנפוח ובקושי הצליח להתאפק עד שהרגיש את הטבעת השרירית חונקת את הזין. דקל התפוצץ, משגר מטח אחרי מטח של זרע עמוק לתוך התחת המושלם. לא היה לו ספק. הוא באמת הגיע לגן עדן.

הבעיה היתה שלא באמת מת, והייתה לו עמדה לחזור אליה. דקל משך החוצה את הזין. החור הפעור נסגר בהדרגה, עם השפיך שלו בתוכו. הפלאג המתכתי היה כבר קריר, הוא שפשף אותו בין ידיו, ואחרי שהתחמם, ירק עליו, והשחיל למקום.

ארז בחיים לא יאמין למילה מהסיפור שלו, גם הוא לא היה מאמין. בשביל זה השאיר למזכרת את החזייה הקרועה. ליד השער, הוריד את השלט, פתח את הסורגים, והחזיר לסמדי את התיק הוורוד. 

"פעם ראשונה, אתה יודע."

"מה, שאת מזדיינת בתחנת רכבת?"

"שמתעקשים לבדוק למה אני מצפצפת." היא תלתה את התיק על הכתף בתנועה שגרמה לשדיים המשוחררים להתנדנד מתחת לחולצה, הסתובבה, והלכה.


דקל עקב במבטו אחרי התחת הקופצני, יודע ששם עמוק, מאחורי הפקק הכסוף, משכשך השפיך שלו.

המגנומטר צפצף.

5 תגובות בנושא “חפץ חשוד

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s