ניסוי מספר שבע-עשרה: (1) מדעי הדשא

לא בכל ההרצאות רון סבל. בחלק אפילו נהנה, רק שהפעם התחרות בין המכסחה הממונעת בחוץ לקול המונוטוני של המרצה נגמרה בהפסד ברור שלו. עוד כמה דקות כאלה והיה צריך לתרום את מה שנהיה מהמוח שלו למדע. הוא קם, דחף קלסר לתיק גב, תלה אותו ברישול על כתף אחת, ויצא אל השמש האביבית. ניחוח דשא מכוסח מילא את אפו, וכששאף מלוא ריאותיו, שמע מכיוון בית השחי צליל של תפר מתפקע. כנראה שאחותו צדקה, הגיע הזמן להוסיף עוד X לחולצות.

השיפוע הירוק לאורך השביל היה מנוקד בחבורות קטנות של בנות מהפקולטה למדעי הדשא. רון פסע לאיטו, נהנה מהנוף האנושי, כשסטודנטית בטייץ שחור לכדה את מבטו. היא קילפה מעליה סריג צמוד, ולא כל כך בטעות חשפה גם חלקת בטן לבנבנה. מעל לבליטה של עצם האגן, הציץ קצה של כנף שאולי הייתה של פרפר ואולי של פיה. הוא הבזיק לעברה את חיוך מספר ארבע, זה שמבטיח לחזור בפעם אחרת, וידע שהיא תהיה שם, ואם לא היא, אחרת.

הוא מצא את אורי במקום הרגיל, ממולל את זקן התיש הצהבהב שגידל מאז התיכון, שקוע כל כולו בתמונה שעל מסך הטלפון.

"ימין. ימין. ברור ימין."

"אולי, במקום להגיד לי מה לעשות, תפתח חשבון משלך?"

"מי צריך חשבונות. תרים עיניים. תראה מה הולך פה."

"עוד פעם להזכיר לך שלא כולם נראים כמוך?"

"אש. אש עליך," טפח לו על הכרס הקטנה, "תעשה קצת כושר."

"כן, בטח. מספיק לי פעם אחת להיות מושבת מהמשקולות ש'ך."

"סתום, סתום כבר." רון ניתר בקלילות אל משענת הספסל, שמט את התיק על המושב, ופיהק בקול. "אז מה נסגר עם השותפה החדשה שלך?"

"מי, יעל? כבר הסברתי לך מליון פעם למה שותפות זה מחוץ לתחום."

"אתה והכללים המפגרים שלך. בעצם, לא יצאת אתמול עם הצפונית ההיא? דווקא נראתה לי חמודה זאתי."

"בטח חמודה. חמודה אש. רק מה? נשבר הזין מחמודות."

"מה עכשיו?"

"אני אגיד לך מה עכשיו. פעמיים אני יוצא איתה, כן? ככה באיזי, פעם סרט, פעם ארוחה, הכל טוב. אתמול בערב, דייט שלישי. שלישי, כן? כולם יודעים מה זה אומר. פאב. יושבים. בירה פה, צ'ייסר שם, צחוקים, עניינים, אפילו בדקה לי את החבילה, ככה כאילו בטעות. בקיצור, אנחנו אצלה, יושבים בסלון, מורידים נעליים, שמים מוזיקה. קצת מדברים… קצת מתחרמנים… קצת מורידים חולצה… מפה לשם, היא נזכרת שהשותף שלה צריך להגיע, תופסת אותי מהחגורה ומושכת לחדר שלה."

אורי הושיט יד לסיגריה, ולא מצא אחת. "כוס אמק. בשביל מה הייתי צריך להפסיק עכשיו?" הוא העיף מבט בשעון של הטלפון. "הקיצר, איך שהדלת נסגרת, החזייה עפה. עוד קצת בודקים את השקדים אחד לשניה וגם המכנסיים עפים. עכשיו היא רק בחוטיני. לא סתם, כזה של הביוקר, כן? כזה שבחורה לובשת רק בשביל שיורידו ממנה. קולט ת'מצב שלי, כן?"

רון הנהן.

"אמה-מה? איך שאני מתקרב לחוטיני, בורחת. בהתחלה חושב משחקת איתי. מנסה שוב, טראח. סוגרת רגליים ומעיפה לי את היד. 'לאן אתה רץ?' עושה לי. מה רץ? מה הקטע? ממתי שלוש פאקינג דייטים זה רץ?"

"ו…"

"ו… וזהו. נשארתי עם הזין ביד."

"אש עליך גבר. לא תלמד?"

"לא ילמד מה?" זיגה זרקה תיק מרופט על הספסל והתיישבה בצד השני של רון. השבוע השיער שלה היה כחול-אנימֶה, ושליש ראש היה מגולח.

"ילמד לא לקבל ביצים כחולות."

"וואלה? תופס גם לשחלות כחולות?" היא העבירה יד על הגילוח הטרי, מלטפת קעקוע קטן של ציפור מעל אוזן שמאל. "אולי גם אני ילמד משהו מהמאסטר."

"זדיינו שניכם. חבר שלכם סובל ואתם צוחקים."

"מה צוחקים? כולה רוצה לעזור לך."

"נו יאללה, תוציא את זה. תסביר לי מה הבעיה שלי."

"הבעיה שלך זה שבאת לזיין."

"כמו-כן, אמריקה שם. על מה אתה מדבר? אם לא רצתה שאני יזיין אותה, מה עשתה הלשון שלה בתוך הגרון שלי? מה עשו השדיים שלה בחוץ?"

"הזמינו אותך להזדיין בנאדם, וזה," רון נאנח, "זה בדיוק הבעיה. הבחורה רצתה להזדיין, לא שתזיין אותה."

"לזיין, להזדיין – מה זה, שיעור לשון? מה הפאקינג הבדל?"

"ההבדל זה שאתה בא לזיין, אתה חושב עליך ולא עליה."

"אה. ולהזדיין אומר שמה?"

"אומר שאתה בעניין שלה. שאתה הולך להגמיר אותה."

"כאילו אתה צדיק גדול, מגמיר כל בחורה."

"ברור."

"כן, בטח." זיגה נחרה צחוק גרוני. "אתה אשכרה חושב ככה?"

"תאמיני לי, תלונה אחת לא קיבלתי."

"תאמין לי, חי בסרט אתה."

אורי בדק שוב את השעון בטלפון. "זין. בדיוק שנהיה מעניין. ספרו לי כמה-כמה נגמר."

רון הביט בגב המתרחק וחשב שאולי היה יותר חכם לעוף בעצמו, רק שכבר הפסיד בתחרות בין המרצה למכסחה, ולא בא לו להפסיד שוב.

"אז עכשיו את אומרת שאני לא יודע שבחורה גומרת?"

"אם אתה באמת חושב שאין אחת שלא גמרה ממך, אז כן. זה בדיוק מה שאני אומרת."  

"אין מצב."

"באבּוּהַ יש מצב." זיגה נעמדה ולמרות שעדיין הסתכלה עליו מלמטה, נופפה ידיים מקועקעות למשעי והדגישה כל מילה. "מכל הסיפורים שלך – ושמעתי מספיק כאלה – בחיים, אבל בחיים, לא הזכרת מישי שרצתה עוד סיבוב."

"מה קשור עוד סיבוב?"

"קשור שאישה זה לא גבר – גומר הולך. בחורה שגמרה, רק נדלקת יותר."

"מה, אני ילד? ברור, פשוט אני משאיר את הבחורה גמורה ככה שאין לה כוח לעוד סיבוב."

"יודע מה? נגיד. נגיד שאין לה כוח לזוז, והיא נרדמת לך מרוב שהגמרת לה את הצורה. אחרי זה היא מתעוררת, ישר רוצה עוד, לא ככה?"

"אולי. יש מצב. רק שהיא בבעיה, כי אני מזמן כבר עפתי משם."

"כן, בטח. אתה מתעורר והיא לא. אף פעם. לא נראה לך חשוד?"

"מה חשוד? שאני לא רוצה שתקבל רעיונות?"

"לא, זה סתם דפוק. אני, למשל, כשאני מוצאת מישי שמגמירה אותי כמו ש'תה משוויץ, לא רק שלא רוצה לישון, גם לא נותנת לה לזוז ממני."

"חכמה גדולה. את לא דוגמה לשום דבר."

"או שאולי אתה, רון, ראית קצת יותר מדי פורנו, ובטוח שאם הבחורה עושה לך קולות אז היא גומרת."

"טוב שלא נסחפת. רוצה טלפונים? תגידי את עושה סקר שביעות רצון על הזין של רון."

"בתור בחור אינטליגנטי אתה יכול להיות ממש חמור גָרֶם."

"חמור איזה?"

"גָרֶם. חמור גָ-רֶ-ם. תבדוק במילון. יודע משו? אני גם יכולה להוכיח שאין לך מושג."

"מה-את-אומרת! אז תוכיחי."

החיוך שלה לא מצא חן בעיניו. למה הצליח להכניס את עצמו הפעם? איתה אף פעם אי אפשר לדעת. כמו שלא יכול לדעת שאותה נערה שחרחורת, שמשכה את ליבו בחדר ההמתנה של המכון בסנטר, זו שעדיין נמצאת שם מתחת לכל הקעקועים, תהפוך להיות בשבילו אחות.

היו לו אז שבועיים לגיוס, ולמרות שכבר התחרט, הגיע למכון בשביל להשלים את הטרייבל על הכתף. רק שבמקום להשלים אותו, מצא את עצמו מאמץ נערה דקה עם צמה שחורה מדוייקת, שישבה שם אבודה בין ערימות של דוגמאות.

היא לבשה חולצה לבנה עם שרוולים שהגיעו עד כפות הידיים, וחצאית שחורה שהגיעה לרצפה. בהתחלה בכלל לא הסכימה לדבר איתו, אבל אם יש כוחות על, זה הכוח שלו, ועד שהגיע תורה, כבר ידע מאיפה באה, וכמה שנאה שקראו לה סיגלית, ואת ההורים שנתנו לה שם מפגר של פרח. הוא עזר לה לבחור את הציפור הקטנה ואת המקום מעל האוזן שגם במקווה תוכל להסתיר עם השיער. אחר כך הלכו כל הדרך עד לים, אכלו המבורגר, שבכוונה היה לא כשר, וגם גלידה חלבית, כי באותו יום הייתה בת שש-עשרה, ורצתה לחיות עוד טיפה לפני שתעלה על אוטובוס לאולפנה בטיז-א-נבּיא.

זיגה שלפה את הסלולרי, ודפדפה. "ביקשת, קיבלת. חמישי בלילה. אני כבר ישלח לך איפה."

המשך יבוא…


רשימת הפרקים:

4 תגובות בנושא “ניסוי מספר שבע-עשרה: (1) מדעי הדשא

      1. גם מכסחת דשא לא כל כך פועל על דשא סינתטי שזו אופנה בחמש השנים האחרונות באוניברסיטאות אבל אני דווקא בעד סיפורים עם נוסטלגיה
        אהבתי את המסר לא להיות מרוכז בעצמך ולא לחשוב שאתה יודע הכל. הבנה חובה לכל מתבגר.

        אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s