ניסוי מספר שבע-עשרה: (2) מדעים לא כל כך מדויקים

השעה הייתה מאוחרת. רון חלף על פני מדשאות שוממות, עושה את דרכו אל אזור של הקמפוס, שמבחינתו היה קיים רק בתיאוריה. שעות כאלה הכיר בעיקר ממארבים וממסיבות, ולשאלה, במה מדובר הפעם, עדיין לא הייתה תשובה. הוא עקב אחרי ההוראות המדויקות שקיבל מזיגה, מצא את הבניין, את המעבר בתוך הצמחייה ואת הדלת הצדדית, שהייתה אמורה להיות פתוחה.

הידית לא זזה. בראש שלו, אורי אמר שזה סימן. הוא התעלם מהקול, ניסה שוב והצליח. בקצה המסדרון חיכתה, בדיוק כמו בהוראות של זיגה, מכונת חטיפים. בת זוגה האירה, בצבעי קוקה-קולה, מדרגות שהובילו אל הקומה הרביעית, ואל דלת אש, שהעדיפה גם היא להישאר סגורה.

שורת מנורות הבהבה את עצמה לחיים לאורך המסדרון. רון בחר לחשוב שהגלאי שעשה את זה לא הדליק עוד משהו במקום אחר. הוא מצא את דלת המעבדה, ודפק. מעל לראשו נקשה וגמגמה נורת פלואורסנט עתיקה. הוא דפק שוב. יותר חזק. בפעם השלישית הדלת נפתחה.

"הגיע הזמן באמת. אתה לא אמור להיות שפיץ בניווטים?"

רון פסע לתוך אולם קטן. ממש לא מה שדמיין. הוא סקר במהירות את עמדות העבודה. "אז פה את עושה את הפרויקט הסודי שלך… הייתי בטוח שמדובר במשהו עם מחשבים בכלל."

"סוג של מחשבים, כן."

בין העמדות, בלטה אחת מסודרת במיוחד. ליד ערימה מדויקת של קלסרים, עמד מתקן ובתוכו מבחנות ממוספרות. חלקן היו ריקות ובחלקן משהו כסוף. לצד המחשב שכב מכשיר שנראה כמו הכלאה בין מלחם למזרק, רון הרים אותו בסקרנות.

"אל תיגע," זיגה נדרכה. "זה לא משחק."

"ואם בא לי לגעת?"

"אז תתאפק." זיגה הסתערה עליו, מנסה לחלץ מידיו את המכשיר, אבל הן היו ארוכות מדי, ובכל פעם שהתקדמה, דילג לאחור.

"נו כבר. תביא לי אותו."

"לא בא לי." עקף בזריזות כיסא ודחף את המכשיר אל מאחורי המכנסיים.

"אני לא צוחקת," סיננה בעצבנות.

רון היה חייב לעצמו ניצחון קטן לפני שייתמסר למה-שזה-לא-יהיה שזיגה תכננה עבורו. הייתה לו הרגשה שזה לא ימצא חן בעיניו. הוא המשיך להתחמק בקלילות מניסיונותיה הנואשים ללכוד אותו והיה יכול להמשיך ככה עד הבוקר אלמלא נתקל בכבל חשמל, ונחת על התחת.

"סוס יאור שאתה." זיגה התנפלה עליו, חילצה מתחתיו את המכשיר ובדקה אותו מכל הכיוונים. "חסר'ך קרה לו משהו."

היא החזירה את המכשיר לשולחן, מניחה אותו במקומו בעדינות, כאילו היה תינוק.  "יש'ך בכלל מושג כמה לילות שרפתי עליו, שאתה ככה מתייחס?"

רון נשאר על הרצפה, נזוף. איך היה אמור לדעת כמה זיגה באמת הייתה לחוצה על הדבר הזה?

"לא הייתי צריכה להביא אותך לכאן בכלל. אתה יכול להיות כזה דפוק לפעמים."

"מצטער." התרומם מהרצפה ושפשף צריבה בגב התחתון. "לא חשבתי."

"כן. באמת לא יזיק לך לחשוב לפעמים. אידיוט. מזלך ש'תה אחי." זיגה נכנסה לחדרון מאולתר וסימנה לו לבוא אחריה. היא הורידה מהמקלדת זוג אוזניות, והעירה מסך בתנועת עכבר. "שים ת'תחת ש'ך כאן עכשיו."

"מה זה?" רון התיישב ובחן חלון שחור שמילא את המסך. למטה משמאל היה איקס אדום, ומימין ווי ירוק.

"אל תגיד. האינטרפייס זוועה, פשוט לא היה לי זמן לעשות גם שיראה נורמלי."

"מספיק נורמלי בשבילי."

"יופי. שתדע, אני לא אמורה לתת לך לראות את החומרים האלו. בכלל, אספנו אותם בשביל לאמן מנוע AI ש -"

"דלגי, דלגי. ממילא אני לא מבין חצי מהדיבור מחשבים שלך."

"גולם. בשפה שתבין: יש פה קליפים של בחורות גומרות. חלק על אמת, חלק לא. אתה כולה צריך לסמן וי או איקס. לא קשה."

פורנו זה אחלה, אבל לא במעבדה, ועוד עם זיגה לידו. "ואני חשבתי שמדענים מתעסקים עם מבחנות כל היום…"

"רואה כמה אתה לא יודע? עכשיו תקשיב. אל תנסה למצוא איזו חוקיות או משהו, כל אחת עשתה קליפ של גמירה אמיתית ושל גמירה מזויפת, והתוכנה שלי כל פעם מגרילה מחדש מה להראות, אז יש מצב תקבל רק זיופים, או רק גמירות. פשוט תסמן מה נראה לך. יש?"

רון הנהן.

"רק לפני שתתחיל, דיר באלק להוציא מילה על זה, יש פה עניינים של סודיות רפואית שיכולים להעיף אותי מפה על טיל. אולי לא רק אותי, גם ככה חמים עלינו במשרד של הדיקן, אז -"

"ברור. בונקר."

"יפה. אז כמו שאמרתי, ירוק – גומרת, אדום – מזייפת. עכשיו תלחץ אנטר." זיגה יצאה מהחדרון, וסגרה אחריה את הדלת. רון הרכיב את האוזניות, התרווח לאחור, ולחץ.

החלון השחור התמלא באישה עם שדיים שנראו קצת כמו שקיות שוקו ריקות, ובטן רפויה. גם הפנים שלה לא היו רעננים. ביד אחת שפשפה במרץ בין הרגליים וביד השנייה צבטה פטמה כהה. רון דמיין  את הזין שלו בתוכה, מגיע למקומות שהאצבעות קצרות מדי בשבילם, ואת הפטמה מתקשה כשהלשון נוגעת בה, אבל הוא דחק הצידה את התמונה, והתרכז שוב במסך. העיניים שלה נעצמו חזק, הפה נפער, והאוויר יצא ממנה בנשיפות מתקצרות. בסוף, טלטלה את הראש ימינה ושמאלה, נמתחה, ונאנחה.

חצי דקה בקושי, והזין שלו נתקע בבוקסר. רון לא ציפה שכזו מבוגרת תעשה לו משהו. הוא סימן וי, ומיד עלתה על המסך בחורה עם שדיים מלאים ופטמות שהיו לא יותר גדולות משלו. השיער שלה היה ארוך, מבולגן והסתיר חצי פרצוף. היא התפתלה על היד שלה, וגנחה כל כך חזק, שאפילו אורי היה יודע ללחוץ איקס.

החלון התמלא בג'ינג'ית עם נמשים על כל הגוף וכתם לידה בהיר מעל הטבור. היא עצמה עיניים בריכוז, פישקה שפתיים והרטיבה אותן עם הלשון. הירכיים שלה נסגרו בכוח על יד שבקושי זזה. העטרות הוורודות תפסו כמעט שליש מהשדיים המחודדים, ולמרות שהזכירו לו תרבוש, ממש הזמינו צביטה רצינית. פתאום נהיה שקט. זמזום, שקודם לא שם לב אליו, נפסק. היא פקחה עיניים, והסתובבה על הצד, נושכת את השפה התחתונה. רון היסס לפני שסימן איקס.

הקליפים היו קצרים. לכל היותר דקה. למרות זאת, ככל שעבר הזמן, הרגיש את הביצים שלו מתמלאות והולכות. מסרטון לסרטון, נעשה פחות בטוח בעצמו. מה שבהתחלה נראה איקס ודאי, התחיל להיראות כמו וי, ולהיפך. אולי שני הדברים היו קשורים, ואולי לא. בכל מקרה, כבר לא היה בטוח שירצה לדעת כמה דייק. על המסך, שמנה אחת רעדה בלי שליטה. רון סימן וי, וכשהתמונה התחלפה, כמעט נחנק. הוא אף פעם לא שכח זיון, גם אם נהג להעמיד פנים שכן.

קראו לה מרים, ובמציאות הייתה יותר רזה, או שאולי עלתה קצת במשקל מאז ששיחק בגבעות השוקולד שלה. גם ערימת הקפיצים שקראה לו שיער נראתה ארוכה יותר. הוא זכר את החספוס העדין של עורה, עם הריח החמוץ-מריר, ואיך הלשון החדה, שהחליקה עכשיו על השיניים הלבנות, לא הפסיקה לנסות לזיין לו את האוזן. רון שחרר את החגורה, ונתן מקום לזין. הזין שנכנס בה עד הסוף, וגרם לה לצווח ולקשת את הגב כמו חתולה. השפתיים שלו נעשו יבשות פתאום.

מרים התפתלה על הצד, ממוללת באצבעות דקות את תנוך האוזן. הפטמות השחורות עמדו כמו שני עפרונות קטנים. הרגליים היו מקופלות, והוא היה יכול לראות את היד השניה זזה כל כך מהר שהתמונה נמרחה. שניה אחר כך, הכל נגמר. בדממה. אם לא הייתה מחייכת במתיקות כזו, היה אפשר לחשוב שהתעייפה, או שסתם נמאס לה.  

רון בעט את הכיסא לאחור וכמעט פירק את הקיר. הוא יצא מהחדרון והתנפל על זיגה.  

"טוב, בסדר. הבנתי את הרעיון."

"כן? כי הציון שלך בכלל לא משהו."

השעה הייתה מאוחרת מדי. התסכול היה גדול מדי, והזין עמד מדי. הדבר האחרון שהצטרך היה להוסיף לתערובת הזו השפלה. "בשביל מה בכלל הבאת אותי לראות את החרא הזה? את מבינה שהחיים זה לא קליפ דפוק? שבוידאו אי אפשר להרגיש איך הלב שלה דוהר, איך השרירים רועדים, איך אין לה אוויר פתאום, איך הכוס שלה מתכווץ לך על הזין כשהיא גומרת?"

רון ניסה לעצור בעצמו, אבל הביצים כאבו לו. האגו כאב לו, והכעס, שפעפע בו כמו לבה, דיבר מגרונו. "או שבעצם צריך זין בשביל זה, ובחיים, אבל בחיים, לא תרגישי אותו נסחט עד הסוף בתוך כוס שגומר." הוא טרק אחריו את הדלת, והתעלם מהקול שאמר שהיה צריך לסתום.


רון צעד במהירות, יצא מהשער של האוניברסיטה והמשיך ללכת, עצבני מדי בשביל לחכות למונית. ייקח לו כמעט שעה להגיע הביתה, אבל לפחות יהיה בתנועה. הוא הסתכל על השעה. אם לא היה כל כך קרוב לבוקר, היה עובר באיזה פאב ומוצא מישהי לפרוק איתה את מה שהצטבר לו בביצים. הוא אף פעם לא הבין בשביל מה צריך מישהי קבועה. כל הרעיון של להזדיין שוב ושוב עם אותה אחת נראה לו הזוי בדיוק כמו לאכול כל יום אותה ארוחה. מצד שני, במצבו, לא היה מתנגד שתחכה לו בבית שארית מאתמול. מצד שלישי, המחשבה על מישהי שתתפוס עליו בעלות עשתה לו רע.

המים החמים במקלחת שטפו ממנו את שארית העצבים, אבל לא את החרמנות. באמת התאים לו שם מישהי. מישהי שתלקק אותו לאט וביסודיות. הזין עמד בדום מתוח תחת הזרם. הוא סיבן את היד והחליק אותה מעלה ומטה. מישהי, שתעטוף את הכלי המפואר שלו בפה חם ורך. מישהי עם לשון מוכשרת וגרון עמוק. הוא התפוצץ, מכסה את האריחים התכולים במטחי זרע. עדיף מישהי שבולעת, שטף את הקיר, והתבונן בטיפות הלבנות מסתחררות לפתח הניקוז.

רון סגר את התריסים ונפל בכבדות אל המיטה. השינה סירבה לבוא. בכל פעם שעצם עיניים, צפה ועלתה בו דמותה של זיגה עם דמעות העלבון והרעד הקטן בזוית הפה.

'אני מצטער. לא הייתי צריך להגיד את זה.' האצבעות שלו רצו על הטלפון.

הוא לא באמת ציפה לתשובה, לא מיד. שוב ניסה לעצום את עיניו. גופים מתפתלים של נשים מילאו את ראשו. כולן זרות לגמרי, חוץ מאחת. הדברים שזיגה אמרה בוויכוח שהתחיל את כל העסק חזרו וניקרו בו. השינה הייתה עניין אבוד, ובכל מקרה, עוד מעט השכנים החירשים מהדירה למטה יתעוררו ויתחילו עם המוזיקה שלהם. רון התיישב ליד השולחן ופתח קלסר.

שעה אחר כך עדיין היה באותו עמוד.

שעתיים אחר כך, כל השרירים בגופו התחננו שיפסיק להתעלל בהם.

שמונה שעות אחר כך, הדירה הבריקה ברמה שלא היתה מביישת את הדודה שהורישה לו אותה. המקרר היה מלא, וקולות של ארוחות שבת עלו מהשכנים. רון עדיין לא קיבל שום תגובה מזיגה, אבל היה מספיק שפוך בשביל להיכנס למיטה ולא לצאת משם.

המשך יבוא…


רשימת הפרקים:

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s