ניסוי מספר שבע-עשרה: (3) מחלקת נעדרים

כוס-אמ-אמא של האוטובוס הזה. רון קבר את הראש מתחת לכרית, מגשש עם הלשון לסלק החוצה את השערה שנדבקה לו לחניכיים. הוא ניסה להיזכר איפה הוא, ולמי שייך הטעם שהתייבש לו על השפתיים, אבל הדבר האחרון שזכר היה שישב עם אורי על בירה והראה לו  שוב למה לא צריך אפליקציות.

״הכל במקום? לא חסר שום דבר?״ שאל אותו קול לא מוכר, שהתברר כשייך לבחורה בטישירט ותחתונים צהובים, שעמדה ליד המיטה והרימה גבה בחיוך. כעבור כמה שניות קלט את השאלה והפסיק לגרבץ.

"לא." דפק לה את חיוך מספר חמש, "נראה לי הכל שם."

"בטוח?"  רון הבחין בכתם רטיבות על הבד הצהוב, "אולי כדאי שאני יבדוק?"

מספר חמש התגלגל לחיוך אמיתי. קול אחד אמר לו שחבל שזיגה לא יכולה לראות את ההוכחה שהוא יודע לתת עבודה. קול שני הסב את תשומת ליבו לבחורה שהעיפה מעליו את הסדין. הקול הראשון נדנד לו שפגע בזיגה, ושלא הגיע לה, אבל באותו רגע הצהובה הסיטה את התחתונים והתיישבה לו על זקפת הבוקר. היא היתה חמה ורטובה, והרבה יותר מעניינת מהקולות.

הפטמות שלה היו כל כך זקורות שכמעט ניקבו את הטישירט. הן התחננו למציצה ורון לא התכוון לאכזב אותן. הוא תלש מעליה את החולצה, משחרר את השדיים להתנדנד מולו כמו פעמונים, ובזמן שניסה ללכוד אותם בפיו, הבחורה נעה על הזין שבתוכה, מלחכת אותו באדוות קטנות של עונג, וממלמלת דברים לא ברורים.

הוא היה מוכן להתעורר ככה כל בוקר. אולי בכל זאת יש משהו בסקס בוקר הזה שכולם מדברים עליו. 'לא נראה לך חשוד?' הדהדה בו השאלה של זיגה. חשוד? בלק-אאוט בלי הנגאובר – זה חשוד. להתעורר במיטה של בחורה שלא ראה בחיים, בחורה שבקושי מצליחה לחכות עד שיתעורר לפני שמתחילה לרכוב עליו – זה חשוד. לפחות החלק הראשון, רק שמעל פניו ריחפו פיטמות זקופות, וזה כל מה שהיה חשוב באותו רגע. הוא לכד שד, ינק ומילא את פיו בבשר הרך, מצייר בלשונו עיגולים סביב הפטמה עד שהיה צריך אוויר, ונתן לשד הרטוב להחליק מבין שפתיו. הוא עבר לשד השני, ינק וליקק וסגר את שיניו על הפטמה הקשה.

"אאו!" היא הדפה אותו לאחור, "תזהר עם השיניים האלה שלך!" היא נשענה בידיה על בטנו, חוסמת את הגישה לחזה, וחזרה ללחך אותו עם הכוס הממצמץ ברטיבות.

לא רוצה שדיים, לא צריך. יש תחת. רון החליק את ידיו במעלה הירכיים, מתח את התחתונים לתוך החריץ ולש את הפלחים, מרגיש את השרירים עובדים בקצב הרכיבה. קצב נעים, שהיה יכול להיות בסדר אלמלא חשש מהרגע בו תצפה שישתמש בשמה. הוא סגר אצבעות על הבשר המוצק, הניף אותה למעלה, משאיר רק את קצה הזין בפנים, והוריד אותה בתנופה.

הרמז היה ברור. הליחוך הפך לגלישה, והשיפור היה מיידי. עם כל מפגש רטוב של אגן באגן, רון ננעץ  עמוק יותר בכוס החם, מתענג על האנחות הקטנות ששיחררה בכל פעם שהתדפק על דלתות רחמה. המהירות שלו הלכה וגברה עד שלפתע התיאום ביניהם אבד, והכוס נחת לו על הביצים, מרוקן מהזין שהזדקר ביניהם נוצץ מרטיבות ומטופש למראה.

היא הסתכלה עליו כאילו עשה משהו לא בסדר. הכתפיים שלה שקעו כמו בלון שיצא ממנו האוויר. למרות זאת, הזיזה את התחתונים שניסו לחזור למקום, תפסה את האיבר, וכיוונה אותו בחזרה אל בין השפתיים המבהיקות. משחילה את עצמה מחדש, הפקירה את עצמה לגמרי לקצב שהכתיב רון. הוא אחז במותניה ונע בתוכה במהירות. הקולות שהוציאה כשחפנה לעצמה את השדיים דירבנו אותו להמשיך, וכשהפטמות בצבצו מבין האצבעות, ארוכות וקשות, ידע שהוא נותן עבודה כמו שצריך.

רון מתח הצידה את התחתונים הספוגים, חושף מאחוריהם משולש שיער מעוצב שהצביע בדיוק למקום שחיפש. האנחות שלה התגברו עוד לפני שהתחיל את המוב שפיתח עד שלמות. שלמות, שבתמרון מהיר של האצבעות, גרמה לה לזרוק את הראש לאחור ולסגור עליו ירכיים וכוס. קצת לפני שנחתה לגמרי, שיחרר את הגמירה שלו, נותן לה להרגיש עד הסוף איך הוא מתפוצץ עמוק עמוק בתוכה.

נראה כאילו לגמירה שלו אין סוף. אחרי המטח האחרון, היא התרוממה מעליו, והזין, שנשאר קשה כמו עצם, ניתר מתוכה בתוך מפל של שפיך. רון לא זכר שאי פעם גמר בכמות כזו, הוא גם לא הבין למה, רגע לפני שחייכה אליו בחזרה, נראתה כמו מישהי שהזמינה פילזנר מהחבית, ובמקום, קיבלה מכבי בבקבוק.

"בסדר לך שאני יתקלח ראשונה?" שאלה, ובלי לחכות לתשובה, הסתובבה והלכה. הוא הסתכל בסיפוק בתחת העגול, הקופצני, ובבד הצהוב, שעם כל פסיעה של הרגליים הארוכות, השתחרר עוד קצת מתוך החריץ. מה בדיוק מצא בה אתמול היה לו לגמרי ברור. השאלה הייתה מדוע לא זכר מזה כלום.

הוא העדיף לעוף משם עוד לפני שתצא מהמקלחת. רון ניגב את עצמו על הסדין והחליט שיש ריחות יותר גרועים להסתובב אתם מריח של סקס. המכנסיים שלו היו על הרצפה והנעליים תחתיהם. גרב אחד מצא בנעל, ואת השני איתר בצד השני של החדר, בתוך התחתונים.

רחש המים מעבר לקיר נפסק מהר מדי. היא הופיעה בפתח החדר, עטופה במגבת גדולה.

"אתה לא מתקלח?"

"אין זמן, גם ככה אני מאחר. את רואה אולי את החולצה שלי?"

היא שילבה ידיים מעל המגבת, מהדקת אותה אל גופה, ובחנה אותו כאילו לא רק גמרה לזיין אותו חמש דקות קודם.

"שם."

הוא עקב אחרי מבטה אל החולצה שהייתה תלויה על וו בתקרה.

"דווקא הרשמת אותי עם הקליעה שלך."

"וואלה. שכחתי ת'קטע הזה." זייף צחוק, הושיט יד, ובקפיצה קלה שחרר את החולצה. "מה לעשות שיש לי דברים יותר טובים לזכור מאתמול?"

חיוך קטן הסתמן על השפתיים, שלא ידע אם ראה בפעולה, "תגיד רגע, הקעקוע שלך, אף פעם לא ראיתי כזה. איפה עשית?"

״זה?" הצביע בתימהון על הטרייבל הנדוש שכיסה את כתף שמאל.

"כן. בטח. קטעים איתך. אני מתכוונת לגב."

מה גב בראש שלה? יש לו רק קעקוע אחד, וגם הוא יותר מדי. הוא השתחל במהירות לחולצה. כוס אמ-אמא של הבלק-אאוט. לך תדע איזה שטויות עשה אתמול ולא זכר.

"אההה! לגב את מתכוונת? למה לא אמרת?"

"טוב. בסדר. לא רוצה להגיד, אל תגיד. רק אל תעשה ממני מטומטמת."

"סתם מדבקה מאיביי," זרק את הדבר הראשון שעלה לו בראש, ובדרכו החוצה, לפני שטרקה אחריו את הדלת, שמע אותה מסננת: "מדבקה כמו שאני צנצנת."

המשך יבוא…


רשימת הפרקים:

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s