ניסוי מספר שבע-עשרה: (5) זרים בלילה

שדיים גדולים ורכים מילאו את ידיו. הוא לש אותם בהנאה, וגילה שאיכשהו היו שלו. התנועה הגלית בבשרו הייתה כל כך נעימה, שלא רצה להפסיק. הוא הרגיש את הפטמות מזדקרות בין אצבעותיו והבזקים של עונג נורים מהן ישר אל שיפולי בטנו, מציפים אותו באושר גופני צרוף.

רון התעורר בבהלה, מוצא את עצמו ממלא את הסדין בכמות לא הגיונית של שפיך. הוא התגלגל אל מחוץ לאזור המופגז, והתיישב על קצה המיטה, מבולבל. לפחות זו הייתה המיטה שלו. שרידי החלום התפוגגו כמו עשן ברוח, אבל הרפיון הנעים של הפורקן, רק הדגיש את ההרגשה שמשהו ממש לא בסדר קרה.

המיטה נראתה והריחה כמו קונדום משומש. הוא קם ותלש ממנה את המצעים כאילו בהם נעוצה האשמה. להבדיל מהחלום ומהשעות המחוקות בין שבת לראשון, התסכול, שמילא אותו כשחזר מהסטודיו של אלון, נשאר.

לא היה שום טעם לשרוף עוד יום בחפירות שלא מביאות אותו לשום מקום, ורון לא היה זיגה, הוא אשכרה הצטרך להיות בשיעור כדי ללמוד משהו. מכריח את עצמו לשבת בהרצאות ובתרגולים, מילא דף אחרי דף בדברים שהבין רק בערך, וניסה להישאר מרוכז. ההרצאה במימון סגרה את היום, ואחריה החליט שאם ההר לא עונה לטלפון, מוחמד יבוא אל ההר.

רון דפק על הדלת פעם אחת וגם פעם שניה. כשלא הייתה תשובה בפעם השלישית, סיפר לעצמו שהוא בכלל לא מודאג, שלף את המפתח מארון החשמל, והזמין את עצמו פנימה.

האוויר הדחוס בדירת החדר וחצי לא בישר טובות. הוא פתח את החלונות, מכניס פנימה אור ואוויר, אסף מהריצפה ניירות שהרוח העיפה, והחזיר אותם לערימה שעל השולחן היחיד בדירה. טור נמלים, שפינה בחריצות שאריות של פיצה, התעלם ממנו באדישות. ליתר ביטחון, הציץ גם למרפסת הסגורה ששימשה כחדר שינה. המיטה הייתה הפוכה, אבל לא נראה כאילו ישנו בה לאחרונה.

זו לא הייתה הפעם הראשונה. כמה שהייתה מסודרת ומדוייקת, כששקעה בעוד אחד מהפרוייקטים שלה, העולם יכול להתפוצץ בלי שתשים לב. הוא שכנע את עצמו שזה מה שקרה גם הפעם, פינה את השאריות, קיפל את הקרטון הריק, ועם המגנט של הפיצה חיזק גלויה מריף הדולפינים, שכמעט נפלה מהמקרר – מזכרת מהמדריכה שלא הורידה מזיגה את הידיים ולא הפסיקה להתלהב שהדבר היחיד שאהבה יותר מלצלול, זה לצלול.

בין אם סיננה אותו או את כולם, היה צריך לפתור את זה. בתקווה שמתישהו זיגה תחזור הביתה, השתרע על ספת עור שהשאיר שם הדייר הקודם, הוציא את הדפים ששרבט במהלך היום, וניסה להפיק מהם תועלת.


שעות אחר כך, הדבר היחיד שהשתנה היה מפלס הרעב שלו. הוא השאיר את הקלסר פתוח, וקפץ לאכול משהו.

אייל, הבעלים של הפאב השכונתי, שנטה להאמין לכל תאוריית קונספירציה מזדמנת, ולא החמיץ הזדמנות להפיץ אותן הלאה, קיבל את פניו בחיוך. בדרך כלל, רון נהנה להאזין לקשקושים שלו, רק שהפעם הרגיש קרוב מדי לאחת כזו. הוא הזמין שני מדיום-רייר עם שליש פילזנר, והלך לשבת בצד.

ההמבורגרים היו מלוחים, והבירה נגמרה מהר מדי. הוא לקח עוד שליש, החזיר חיוך מספר שבע לאישה בשמלה כחולה קצרה שישבה על הבאר, וחזר לפינה שלו. המבטים שהגניבה לכיוונו כשחשבה שהוא עסוק בצלחת, שעשעו אותו והסיחו את דעתו מהקעקוע, מהבלק-אאוט ומהדאגה לזיגה. היו לה רגליים יפות ושיער שחור שגלש אל הגב ונגמר קצת מעל למרפק. הוא הוריד את הביס האחרון עם שלוק ארוך מהבירה, לקח איתו את הכוס, והשתחל למושב לידה.

"סקס על החוף בשביל הגברת." איל הגיש לה קוקטייל עם מטריה צבעונית, והיא הגביהה אותו במחווה של תודה. עיניו של רון גלשו אל קפל השד שהתגלה מתוך המחשוף, וכנראה שהתעכבו שם קצת יותר מדי, כי כשהרים את מבטו, עיניים בהירות ביקשו לדעת אם מצא חן בעיניו.

אם לא בעיניו, אז בעיני הזין שנעמד כאילו שב לימי התיכון. הכוונה לחזור לדירה של זיגה התאיידה מול שפתיים צבועות באדום, שסגרו על קשית וינקו לאיטן משקה בצבע אפרסק.

"מה?" הרימה גבה וליקקה את השפתיים.

"כלום."

"לא, כי היה נראה שגם לך בא."

"מהוורוד הזה? לא נראה לי," ליחך את הקצף מהכוס הגבוהה שאייל הניח מולו עוד לפני שביקש.

"למה? לא בא לך טוב סקס על החוף?"

"סתם מלא חול."

היא החזירה את הקשית אל בין השפתיים, משחקת בה עם הלשון, ומודדת בעיניה את רון. "האמת, אתה צודק," שאבה את שארית המשקה בשקדנות, התקרבה אליו ולחשה: "נכנס לכל איפה שלא צריך."

"אני בעד שדברים יכנסו רק לאן שהם צריכים."

"מה. אתה. אומר." הושיטה אליו את הכוס הריקה באצבעות דקות. "כבר חוזרת."

רון עקב אחרי הישבן המתרחק, החליט שהוא ממש לא רע, ועד שחזרה, דאג שתחכה לה כוס חדשה.

"אז איפה היינו?" נדחקה לצידו, מחככת בו שד רך.

"בחוף."

"אבל זה," הוציאה את השמשיה מהגביע והחזיקה אותה ביניהם, "זה צל פיצי. מה נעשה?"

"נעשה ככה," אסף את מותנה תחת זרועו והצמיד אותה אליו, "זה מה נעשה".

היא הניחה את ראשה בשקע צווארו, ממלאת את אפו בניחוח כמעט מוכר. רון גלש בידו אל הישבן, ומצא אותו רך ונעים.

"נהיה פה חם, או שרק אני?"  שלפה את הקש ובלעה את המשקה בלגימה יחידה.

"בגלל שהשמשיה קטנה מדי."

הצחוק שלה התגלגל, מציף אותו בהבל פה אלכוהולי מתקתק. היא הניחה יד על החזה שלו, והצמידה את שפתייה לשלו. "בוא. אני יודעת איפה יש יופי של צל."

הגברת בשמלה הכחולה פסעה במהירות, עטופה בצעיף בד, ועקביה נוקשים על אבני המדרכה. כשהגיעו לפינת הרחוב, שמטה את ידו. נראה שהצעידה באוויר הקריר הפיגה קצת את השפעת האלכוהול.

"הכל בסדר?"

היא הנהנה, כובשת את פניה במדרכה. "פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה."

"מתחרטת?"

זרועותיה הידקו את הצעיף לגופה.

"רוצה שאני ילך?"

"לא. ממש לא."

בדיוק התשובה שקיווה לשמוע. הוא הצמיד אותה אליו, נותן לה להרגיש כמה הזין שלו קשה, וחש את ידיה לופתות את אחוריו.

"תקשיב לי." מבטה עלה מהמדרכה ופגש את עיניו. "מה שאני רוצה עכשיו," היא לקחה נשימה עמוקה, "לא רוצה. צריכה. זה שתעלה אלי, תזיין לי את הצורה ותלך הביתה." היא היססה, ואז הוסיפה: "יודע משהו? אני אפילו לא רוצה לדעת איך קוראים לך. הולך?"

"הולך, רץ, מדלג, איך שבא לך."

האישה בכחול הבזיקה חיוך רחב של הקלה, והובילה אותו לעבר בניין אפור על עמודים. רון עזר לה לייצב יד רועדת כשניסתה להשחיל מפתח לפלדלת עם שאריות של דבק איפה שאמור להיות 'כאן גרים'. היא משכה אותו פנימה, נאחזה בעורפו והתרוממה על קצות האצבעות.

ללשון שנדחקה אל פיו היה טעם אפרסקי מתקתק. שדיה מילאו את ידיו ברכות. הוא מעך אותם קצת יותר חזק משהתכוון, מרגיש את פטמותיה זקורות כמו הזין במכנסיו. גופו נדחק אליה, ורגליה, שבקושי נגעו ברצפה, איבדו אחיזה. היא מעדה לאחור. גבה נחבט אל הקיר, ואור חמים נשפך מתוך סלון שנראה קצת כמו אחרי מלחמה.

"חכה שניה," רפרפה באצבעותיה על שרירי החזה שלו ונעלמה לתוך מסדרון קטן.

הזין נתקע לו בחגורה. רון סידר אותו, והציץ לתוך הסלון המואר. מסמר עירום בלט על אחד הקירות. על קיר אחר, מדפים החזיקו ספרים שנשענו בזויות משונות. רון ניסה להחליט מה יגיד אם תשאל על הגב שלו, ובינתיים הרים קופסת טישו חצי ריקה ממתחת לשולחן הקפה, ושם ליד גליל נייר טואלט בהדפס של כלבלבים.

"בוא," שמע אותה קוראת לו מעבר למסדרון.

הוא מצא אותה יושבת על שפת מיטה רחבה ברגליים מפושקות. ווריד תכלכל השתרג במעלה ירך ימין, שדיה עלו וירדו בהתרגשות בגביעי תחרה כחולה, ונראה שלא שמה לב שהפטמה השמאלית בצבצה החוצה. שני צעדים לתוך החדר הביאו אותו אל בין רגליה. היא השחילה ידיים, שניסו לא לרעוד, מתחת לחולצה שלו, מרחפת לאורך הקווים המשורטטים של בטנו, אל צלעותיו.

"מה זה?" נשימתה נחטפה כשהמרפק שלה נתקל בראש הזין שבלט מעל החגורה.

"תבדקי." רון פשט את החולצה, ושחרר את החגורה, נותן לה לגלות בעצמה.

היא משכה למטה את הג'ינס, וסגרה שפתיים חמות ורטובות על האיבר המשוחרר. לשונה התרוצצה סביב הראש, טועמת ומתגרה. את הביצים חפנה ביד אחת, ובשנייה לפתה את הזין, מכוונת אותו מטה, לעבר פיה. רון החליק על שיערה, עצם את עיניו והתמסר לדברים הנפלאים שעשתה לו סנטימטר אחרי סנטימטר.

לפני שיהיה מאוחר מדי, רון נסוג. כמו פקק מבקבוק האיבר נשלף והצליף, נוטף רוק, על בטנו. הוא כרע, החליק בידיו על הירכיים הלבנבנות, והרחיב את הפישוק. כתם כהה עיטר את התחרה הכחולה. הוא עקב בלשונו אחרי הווריד עד שאפו התחכך בבד הרטוב. "אמא'לה," מלמלה כשקילף מעליה את התחתונים. ניחוח כבד של חרמנות עלה מהערווה הצפופה והעביר צמרמורת בגבו.

כמה שנא שנתקעות לו שיערות בין השיניים. הוא השחיל את ידיו מתחת לישבן החם, וללא מאמץ, התרומם והעיף אותה אל המזרן. היא ניסתה לכרוך סביבו את רגליה ולמשוך אותו פנימה, אך הוא היה חזק ממנה. מתגבר על הדחף העצום להידחק לתוכה ולבעול אותה מיד, התיר את החזייה והתנפל בפיו על השדיים הרכים. הוא חפן אותם בשתי ידיו, הצמיד, וליקק את הפטמות החומות, הגדולות, פעם ביחד ופעם לחוד. כשהתקשו לגמרי, חיכך אותן זו בזו, וינק את שתיהן עד שפיו התמלא בבשר הבשל. גופה התפתל מתחתיו, מנסה להגיע, אך בכל פעם שהרגיש את ערוותה מדגדגת את הזין, נסוג.

"תביא לי אותו," התחננה.

"קחי," ענה, וריחף בהתגרות מילימטרים מהכוס, נוגע-לא-נוגע בשפתיים התפוחות.

"נו תביא כבר," האגן שלה נע והתרומם עד שהחריץ הרטוב הצליח ללכוד את הראש. הפעם נענה, וננעץ בה, דוחק את כל האוויר מראותיה. הוא הלם בתוכה פעם. ועוד פעם. ועוד אחת. ידיה אחזו בזרועותיו. ציפורניה ננעצו בבשרו. "כן" התנשפה, "עוד," שדיה רקדו במעגלים מהפנטים.

רון הפך אותה. שיערה גלש משני צידי העורף, גבה התקשת, וישבנה התרומם אליו. הוא החליק בידיו לאורך עמוד השדרה, לפת את שני פלחי הישבן, "לא. לא שם," קולה עלה עמום מתוך הכרית בה היו קבורים פניה. ברור שלא שם, לא לפני שתתחנן. הוא רק גלש עם הראש החלקלק ממיציה במורד החריץ וקבר את הזין עמוק בכוס החם.

"קדימה… זיין אותי," נהמה ונדחקה אליו, מניעה את התחת במעגלים קטנים, "כנס בי…"

רון חייך בסיפוק והתחיל לנוע בתוכה מהר יותר ויותר. הביצים שלו הצליפו. הישבן שלה רטט עם כל חבטה של בשר בבשר. הוא רכן אליה, אסף את השדיים, לש אותם, וצבט את הפטמות. חזק מדי, הרגיש אותה מתכווצת מכאב. הוא נסוג, גלגל אותה על הגב, וליקק את המקום הכואב עד שהתפייסה וגופה חזר להתפתל בשקיקה.

הכוס שלה טפטף. היא ליקטה באצבעותיה את הנוזל הלבנבן ובחנה אותו כאילו כלל לא נבע מגופה שלה. רון לקח את ידה וליקק ממנה את הצוף.

"כמה שזה טעים." טבל בה את אצבעותיו, "הנה, תנסי." הגיש אותן לפיה. היא טעמה בזהירות ואז ינקה בתאווה.

"אבל ככה יותר," גרגרה תוך שהיא מציירת על כתפו במיציה ומיד מלקקת.

רון צחק, השחיל זרוע מתחת לכל ברך, הניף אותה וחדר לאט וביסודיות. גופה התמסר לו ולעונג שחולל בו. פניה נטמנו בצווארו, שפתיה ולשונה להטו על עורו, ידיה ליטפו את עורפו. הכוס החלקלק עטף אותו בחום וברכות. אצבעות רטובות גלשו במורד כתפיו, מציירות שביל לח בין השכמות.


משהו דגדג לו באף. רון פקח עיניים וגילה ערימה של שיער שחור. גוף חם היה צמוד לבטנו. חם ועירום. משהו נעים ורך מילא את ידו, משהו עם פטמה. לפה שלו היה טעם של כוס, ושרף לו בשכמות. הוא נסוג בזהירות, מרחיק את זקפת הבוקר מבין פלחי הישבן הרכים.

תריס סגור למחצה הכניס אור וורדרד לחדר. רון התרומם לאט ובשקט, ירק שערה שהציקה לו, ואז עוד אחת. על כיסא, ליד שולחן איפור, מצא ערימה חפוזה של בגדים מכוסה בשמלה כחולה. משהו בה נראה מוכר. כל השאר – לא. עוד פעם בלק-אאוט. גם תחתוני התחרה הכחולים שלמרגלות המיטה לא נראו מוכרים וגם לא החזייה התואמת, שהציצה מתחת לשמיכה.

רון נעזר במראה של שולחן האיפור כדי לחלץ עוד שערה עבה מבין שיניו, ואז השתמש בה לבדוק מה מציק לו בשכמות. חוץ מהדבר-שלא-יכול-להיות-קעקוע, עיטרו את גבו פסים אדומים. ארבעה על שכמה אחת ושלושה על השנייה. כוס-אמ-אמק, אפילו מזה לא זכר כלום.

אוושת מצעים גרמה לו להסתובב. רק שלא תתעורר ותגלה שהזיון שלה לא זוכר מה עשו ואפילו לא איך קוראים לה, אבל היא רק התהפכה על הגב. חיוך קצר הבזיק בפניה, מזכיר לו מישהי שחייכה אליו בפאב של אייל. מישהי בשמלה כחולה. זו שמונחת על הכיסא.

מלקט חרישית את בגדיו, נתן מבט אחרון בגוף השרוע במיטה. פטמות חומות, גדולות, עיטרו שדיים שנשפכו לצדדים. רגל מכופפת חשפה שיער ערווה שחור, דבוק בקווצות עבות, ובתוכו נפערו קלות שפתיים לחות. למרות שנראתה הרבה יותר מדי מבוגרת לטעמו הרגיל, גאה בו גל חרמנות. הזין פעם בתובענות, וטיפה שמנונית כבדה גלשה במורדו. רון גייס את כל כוח הרצון שלו ועזב את החדר.

בסלון, הספרות הכחולות של הממיר ציינו את השעה שש ושלוש עשרה דקות. רון התלבש במהירות, כולא את זקפתו העקשנית בג'ינס, וסגר אחריו את הפלדלת בדממה. הוא הרים צעיף בד דק מריצפת חדר המדרגות, קשר אותו על ידית הדלת, וירד בחדר מדרגות, שנראה כמו עשרות חדרי מדרגות אחרים, אל רחוב  שהכיר היטב.

הדירה של זיגה עדיין הייתה ריקה. הוא אסף את הדברים שהשאיר שם כשיצא לאכול, הוריד מהמקרר פלאייר של פיצריה, הפך אותו וכתב שתתקשר אליו, עם שני קווים מתחת למילה 'דחוף'.

שוב הרגיש טעון כמו השפן של אנרג'ייזר, ורץ משם כל הדרך הביתה. מעבר לדלת של השכנים בקעה מוזיקה קצבית מהרגיל. היא אפילו הייתה יחסית בסדר. הוא ניסה להקשיב למילים. "יש לי סימפטיה לנשים מבוגרות," שר קול קרפדי עליז מדי, "משיכה מינית, משיכה פנימית…"

המשך יבוא…


רשימת הפרקים:

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s