ניסוי מספר שבע-עשרה: (8) אין דברים כאלה

הזמן עובר כשנהנים, וגם כשלא כל כך. השכנים מהדירה למטה פתחו את היום בווליום חזק מהרגיל, עם איזה שיר מעפאן של יום העצמאות. רון חשד שמדובר בפעולת תגמול על כל הרעש שעשה, והחזיר את המשקולות למקום. הוא הלך לעשות מקלחת חמה וארוכה, וכשנגמרו המים החמים התברר שהשאיר את המגבת ליד המחשב. מטפטף על חצי בית, שלח את כל העולם להזדיין, והכין לעצמו ארוחת בוקר.

רק אחרי ששאב את כל הצלחת, קלט כמה היה רעב. הוא הכין לעצמו שני טוסטים נוספים, הוציא את הטלפון מטעינה, רפרף על הקשקוש הרגיל בקבוצות, והגיע להודעות: אורי רצה לדעת אם יש חדש, אבא שאל אם יבוא לארוחת שבת, והשותף בסמינריון ביקש שיחזור אליו בקשר לתאריכים. ההודעה הבאה הייתה ממספר לא מוכר. רון פתח אותה בסקרנות, ונחנק על הטוסט. כשגמר להשתעל, קרא אותה שוב.

אל תכעס שהברמן נתן לי את המספר הייתי קרציה שאתה לא מאמין לא נתתי לו לסגור קיצר אני יגיד לפני שיעבור לי האומץ רוצה שתזיין אותי שוב זהו אמרתי לא אכפת לי אפילו בתחת מה שתרצה אתה לא מבין מה עשית לי בחיים לא גמרתי ככה רותי

לא להאמין. הכל עניין של טיימינג בחיים. אם רק הייתה לו ההודעה הזו לפני שבוע וחצי, היה מוכיח לזיגה שהיא סתם מזיינת את השכל, ולא היה דופק לה את המכשיר, והיא לא הייתה נעלמת לו. מה שכן, חסם את המספר ורשם לעצמו תזכורת מנטלית לתפוס את אייל לשיחה על פרטיות. כמה שמת לשאול את הרותי הזו על הבלק-אאוט, ידע שלא יצא ממנה אם יגיב, ובכל מקרה, אולי עוד יצליח להוציא משהו מהסרט שחיכה לו בלפטופ. אם לא, תמיד אפשר לעשות סרט חדש. רון פתח את המסך, ושם אוזניות שלא לגמרי חסמו את התפוחים ותמרים של השכנים.

 הוא הריץ לאחור עד שהשדיים הצטופפו בחזרה לתוך החזייה, והתענג שוב לראות אותם משתחררים, שניה לפני שהמסך האדים.

"אי אפשר להגיד שלא חיכית בסבלנות." נופר צחקקה ואיבדה את האוויר. השיר ברקע דעך  והאנחות שלה התגברו. "כן. ככה." תהלוכה של באסים מסונתזים פתחה שיר חדש. "כן. שם. בדיוק." המילים נעשו דחופות, להוטות. רון ידע בוודאות מה עמד לקרות. לתת לבחורה להתעלל בו בלי להחזיר, זה משהו שלא בא בחשבון. המיטה חרקה.

"מה אתה מפסיק? תראה מה עשית לי."

"וואללה. בחיי שלא שמתי לב. מזל שהפסקתי."

"נו די כבר עם השטויות. תמשיך כבר."

"איך? ככה?"

"כֵּאאאן," שמע את האוויר נחבט מראותיה, "זה טוווב. תן לי אותו."

רון האזין בריכוז, מנסה לדמיין באיזו תנוחה הוציא ממנה את הקולות האלה.

"הכל בסדר?"  

מה פספס? הוא הצמיד את האוזניות, הריץ לאחור ו… כלום. כוסאמאמא של החזייה המזוינת, שוב הריץ לאחור.

"הכל בסדר?"

ממש לא, חשב. מה ששמע באוזניות היה: "כן. בטח. סתם צמרמורת. כנראה את פשוט מחשמלת."

"חנפן שאתה."

"מי אני?"

"לא, אני. שניה, משהו תקוע לי בגב."

 רעש חזק, פתאומי כמו סטירה, גרם לו לתלוש מעליו את האוזניות. כתם של אור הבליח בפינה הימנית העליונה של המסך, התנדנד והתפשט למלא את כולו. בתמונה שהתגלתה בהדרגה, שני הגופים העירומים זזו ונתקלו, כאילו כל אחד מהם ניסה להגיע לתנוחה אחרת. רון החזיר את האוזניות ושמע אותם מצחקקים בקוצר רוח, להוטים להמשיך מהיכן שהפסיקו. גם הוא היה להוט להמשיך מהיכן שהפסיק.

הצחקוקים הפכו לגניחות כשהכפיל שלו התיישב בפישוק רחב על הקרסוליים, והזין הצביע לתקרה בדום רוטט. נופר תפסה אותו בשתי ידיים, כיוונה, והשחילה את עצמה עליו כמו חרוז. רון שעל המסך שיחק לה בפטמות והיא כרכה את זרועותיה סביב כתפיו, את רגליה סביב מותניו, והתחילה לעלות ולרדת, מתמסרת לקצב של ביונסה.

 רון צפה בה רוקדת על העמוד הפרטי שלו, בגב המתפתל ובפלחי הישבן העגולים. הוא הסתכל בהם בקינאה. למרות שבסופו של דבר כל הזיונים דומים, ולמרות שפחות או יותר ידע מה הוא-שעל-המסך עומד לעשות בכל שלב, כל תנועה שלה יצקה שמן למדורת התסכול שבערה בו. הוא ידע שהחוויה הזו, עם כל התחושות שמשתקפות בפנים שלו על המסך, קבורה איפשהו בראש שלו, ולא הייתה לו שום דרך להגיע לשם.

השיר נגמר. ידיו ירדו מהפטמות אל הישבן השרירי, ובדרך, הדפו אותה לאחור. סופסוף יכול היה לראות מה הסתתר מאחורי המשולש האדום של החוטיני. גבה של נופר היה מקומר וראשה נטה לאחור בשלולית שיער שחור. הוא הביט בעיגולים הקטנים שציירו השדיים, בזין שנבלע לתוך הכוס החלק למשעי, ובבטן השטוחה, שתפחה מעט בכל פעם שנכנס עד הסוף. כשהגביר את הקצב, היא כינסה את הרגליים, ויישרה אותן כלפי מעלה, מניחה אותן על החזה השרירי. רון שעל המסך ינק וליקק את הבהונות הצבועות באדום שהוגשו לפיו,  ונופר גרגרה בהנאה.

 על הכיסא בבית, צפה בעצמו חובק את הירכיים, מצמיד אותן לבטנו ומגביר את הקצב. הוא התרווח לאחור, ליטף לעצמו את הזין, וחיכה לראות איך עוד ניצל את הגמישות הנדירה. לא עבר הרבה זמן לפני שרון שעל המסך אחז בקרסוליים, פישק לה את הרגליים, שנשארו ישרות, והתחיל לפמפם אותה כמו מכונה. מול המסך, ראה איך ההתלהבות שלה דועכת, אבל שם, כנראה שהיה שקוע מדי בעצמו מכדי להבחין, וכשהשתחררה ממנו בפיתול  פתאומי, נראה כמו דמות מצוירת שממשיכה לרוץ אחרי שההר הפך לתהום.

נופר הסתכלה על הזין נוגח באוויר הריק ופרצה בצחוק. "תרגיע קצת. בתחרות כבר ניצחת. אם לא שמת לב, אני הפרס."

רון שעל המסך דפק חיוך אידיוטי, ובלי לומר מילה, צלל בין הרגליים הפתוחות.

רגעים ארוכים היא התמסרה ללשונו, ממלמלת דברים לא ברורים, עד שתפסה בשיערו ומשכה אותו למעלה, כורכת סביבו את רגליה.

"כֵּאאאן, ככה."

הוא נשען על זרועותיו, ונע בין ירכיה בתנועות ארוכות, מדודות. נופר כיווצה את השפתיים לעיגול קטן, פולטת צרורות של כן-ים, ונועצת ציפורניים אדומות בכתפיו. תנועותיו נעשו מהירות יותר, תובעניות. היא העבירה יד אחת על פניו, מניחה אותה על לחיו ומכוונת את מבטו לעבר עיניה. את השנייה הוליכה במורד הקוביות של הבטן, עד שנעלמה מעין המצלמה. מצחה התקמט בריכוז. הוא נצמד אליה בכל גופו, ונופר פלטה יבבה קטנה, מחלצת את היד הלכודה ביניהם, ונועצת שיניים בטרפז המשורג.

לפי איך שעכוזו זז על המסך, רון קלט מה עשה. לא תמיד זה עובד, אבל כשכן… נופר יבבה על המסך, והיד שנראתה כאילו עמדה להפליק לו, נחתה עליו כמו פרפר, מלטפת לאורך החריץ, חולפת על עצם הזנב ומטפסת במעלה הגב.

רון שעל המסך רעד. הוא הניע את כתפיו, כאילו מנסה להשתחרר ממשהו.

"איזה רגיש," צחקקה בלי אוויר, "תיכף תגיד שוב חישמלתי אותך."

"סכנה לציבור את," ענה לה בחוסר ריכוז, ושינה את זווית החדירה שלו.

 הכלל הראשון כשרוצים להגמיר בחורה זה שאם משהו עובד, לא משנים. אז למה לעזאזל שינה משהו שהיה כל כך ברור שעבד? רון התבונן בדמותו שעל המסך בעניין גובר. חוש הקצב שלו תמיד היה נושא לבדיחות, אבל איכשהו, תנועותיו על המסך הפכו לריקוד שהתאים למוזיקה. החיוך על פניה של נופר התחלף בבת אחת לפליאה, ואז למיקוד מוחלט.

"ככה," התנשפה, "בדיוק ככה. עד הסוף." הגבות שלה התכווצו, הפה שלה התעגל. "כןכןכןכן" הקול שלה נעשה צווחני, האצבעות שלה התחפרו בכתפיו, האגן שלה התרומם, והרגליים שלה פרפרו.

 רון עצר את הסרט, והלך לשתות מים קרים. הזין שלו היה זקור עד כאב, והראש לא קלט. גם כשצפה שוב בדקה האחרונה, לא הבין מאיפה הביא את המוב שהגמיר אותה ככה.

אחרי שגמרה לרעוד, הדפה אותו מעליה, החזה שלה היה סמוק, והפטמות נראו כמו אצבעות קטנות. נופר הסתובבה על הצד, נשענת על מרפק. עיניה סרקו אותו כאילו בפעם הראשונה. היא ליטפה את הפנים שלו, ליקקה זיעה מצווארו, והמשיכה אל הפטמות הקטנות שלו, מלקקת ונושכת, שולחת אצבעות לאורך שרירי הבטן, ומגיעה אל הביצים. היא חפנה אותן ונישקה את ראש הזין.

 רוכן לפנים, הניח סנטר על אגרוף ומרפק על השולחן. אם היא מוצצת כמו שהיא מתפשטת… הזין שלו קפץ בציפייה, כאילו זכר מה שהגבר אליו היה מחובר – לא. הוא ליטף אותו בהיסח הדעת, מכסה את הראש בנוזל החלקלק שזלג ממנו. רון שעל המסך תפס לנופר את הראש ומשך אותה למעלה. הרעיון שחייזרים חטפו אותו התחיל להראות סביר. זה היה הגוף שלו על המסך, והפנים שלו, והקול שלו, אבל מה שהתחיל לקרות שם לא היה הגיוני בכלל. במקום לתת לשקדים שלה להכיר את הזין, נתן להם להכיר את הלשון, וללשון שלה להכיר את שלו.

אם היא מוצצת כמו שהיא מתפשטת… רון רכן בדריכות, הניח סנטר על אגרוף ומרפק על השולחן. הזין שלו קפץ בציפייה, כאילו זכר מה שהגבר, אליו היה שייך, לא. מורח את הראש בנוזל החלקלק שנבע ממנו בטיפות שמנמנות, דמיין את הפה הלח בולע אותו, את הלשון מלטפת אותו ואת הגרון שלה משתנק.

רק שזה לא מה שקרה על המסך. מה שקרה שם היה לגמרי לא הגיוני. אולי באמת חטפו אותו חייזרים. במקום לתת לה לרדת, משך אותה למעלה. במקום לתת לשקדים שלה להכיר את הזין שלו, נתן להם להכיר את הלשון שלו. למרות שזה היה הגוף שלו על המסך, והפנים שלו, והקול שלו, נראה כאילו מישהו אחר מפעיל אותם.

הרבה יותר מדי זמן אחר כך, הלשונות שלהם התנתקו. נופר התנשמה כאילו סיימה מרתון. הגבר שעל המסך הפך אותה על הבטן, כרע מעל הירכיים שלה, ולמרות שהזין ריחף ממש מעל חריץ התחת שלה, כל מה שעשה, היה להעביר את קצות האצבעות לאורך הגב – מלמעלה למטה, ובחזרה. רון שמע אותה נוהמת כמו חתולה מיוחמת, ולא האמין.

הוא – היה משחיל אותה על הזין בשלב הזה, אבל הוא-שעל-המסך רק החליף את האצבעות בלשון, וצייר שביל רטוב, כל הדרך מהעורף עד לעצם הזנב. במקום שיעלה בחזרה, ההוא דווקא המשיך לאורך החריץ, מעביר את הלשון בין שני חצאי הכדור המושלמים, ודוחף אותה עמוק לתוך הנקיק בו בילה קודם החוטיני. נופר זקרה אליו את הישבן והוא פישק את רגליה, התיישב ביניהן, והרים את ירכיה אל כתפיו כמו מריצה. ברגע שקבר את הפרצוף בין פלחי הישבן, היא משכה כרית והחרישה בה צווחה של עונג.

רון לא רצה לחשוב איפה היה תקוע האף שלו, ועוד פחות על אפשרויות אחרות. מה שלא עשה שם עמוק בתוך החריץ, נראה שעשה כמו שצריך, כי הרגליים, שסביבן ליפף את זרועותיו התחילו שוב לרטוט. עווית ראשונה סגרה על פניו את פלחי הישבן. השניה הרקידה את הירכיים, ובשלישית נופר התקפלה כמו אולר, מחליקה מאחיזתו ומפרפרת בלי שליטה על המיטה.

הפנים שלו נראו כמו אחרי מקלחת. הסנטר טפטף.

כשהתאוששה, נופר הסתכלה עליו כאילו נפל מהירח. עד כמה שידע, יכול להיות שצדקה. ירכיה היו רטובות לגמרי. על הסדין הופיע כתם כהה. היא התנפלה עליו, וכשגמרה לבדוק לו את השקדים, השכיבה אותו לאחור, ושיפדה את עצמה על הזין.

בבית, רון התרווח לאחור והכין את עצמו לריקוד שלה על אותו עמוד שעליו החליק באגרוף סגור. טיפות שקופות גדולות המשיכו לספק סיכוך, וליבו התחיל להאיץ. אבל, על המסך, נופר בקושי זזה. העיניים שלה היו עצומות בריכוז, ורק ההבעה על פניו הסגירה את העובדה ששרירי הכוס שלה מאומנים לא פחות משאר גופה. לא היה מצב שיחזיק יותר מעמד. הוא עזב את הזין וניגב את ידו על הבטן.

הפעם צדק. רון שעל המסך הגיע לקצה הסיבולת והתחיל להדוף את עצמו כנגדה. הוא תפס שד ועיסה אותו בתנועות עגולות, משונות. ביד השניה, משום מה, הפריד את השפתיים התפוחות, ופרט על הדגדגן. שוב הפנים שלה התכווצו, והפה התעגל כמו חיקוי של קוף, פולט יבבות מקוטעות שהסתיימו בצרחה, שבטח העירה כמה שכנים. הגוף שלה פירפר. הידיים התנפנפו, מחפשות משהו לתפוס. הרגליים פרכסו כמו עכביש שיכור. סילון של נוזלים התפרץ מהכוס, פעם ועוד פעם, כמו טיל מגמגם. רון צפה בגוף שלו מתקשח ומתפרק כמו נחשול על שובר גלים.

נופר קרסה עליו, מלטפת את זרועותיו באצבעות תשושות.

זמן מה אחר כך, זזה ערימת השיער השחור שנחה על החזה של בן דמותו. מתוכה, בצבצו פניה של נופר. לאט לאט היא נישקה את העור המיוזע, טיפסה לעבר הפה, וביקשה אותו בלשונה, אך לשווא. היא ניסתה שוב, אבל הוא שכב שם כמו אבן, החזה שעלה וירד במתינות – סימן החיים היחיד. אפילו הזין נח רפוי ורטוב על שק אשכים מרוקן. היא העבירה שוב ושוב את ידיה לאורך הגוף הדומם, משרטטת את שריריו בציפורניה האדומות. לבסוף, השלימה עם חוסר התגובה, נישקה ארוכות את הזין, ונשכבה לצידו, מניחה את ראשה בשקע הכתף, ועוצמת עיניים.

רון לגם את מראה גופה, גוף שיכול בקלות לקשט שער של בלייזר, חשב לעצמו כשקמה מהמיטה ויצאה מהמסך. פס הקול של ביונסה נעלם. רון-שעל-המיטה נותר בלי תנועה, ולא נראה שהרגיש כשחזרה. לא נראה גם שהטיפות הלבנות הגדולות שזלגו מבין רגליה הפריעו לה. נופר כיסתה את שניהם בשמיכה והתכרבלה לצידו, מניחה ראש על זרועו. היא זרקה מבט לעבר התקרה, אבל נראה שלא בא לה לקום שוב, במקום, משכה כרית והידקה אותה על הראש.


לא נשאר מה לראות. רון סגר את הלפטופ והלך להתקלח בפעם השלישית.


בשעות שאחר כך, חזר שוב ושוב אל מה שראה. איך המיטה של נופר נשארה שלמה, לא הבין, ורק העובדה שישב בבית וצפה בסרט הוכיחה שלא התחשמלו שם למוות.

עוד אחד ודי…


רשימת הפרקים:

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s