אני פורים

"מצצת פעם זין של גורילה?"

מאז הבוקר, המשפט הזה מתגלגל לו בראש, ולא בגלל תחפושת הגורילה שלבש. לא רק. אם היה באחד העולמות הווירטואליים בהם שרף את שנות ההתבגרות שלו, לא הייתה עם משפט כזה שום בעיה, אבל בעולם האמתי אמירה כזו יכולה להכניס אותו לים של צרות. קצת לא הוגן בהתחשב בעובדה שכל העניין התחיל בכלל במשרד.

פורים במשרד. אמרו לו שלוקחים אצלם את החג ברצינות, ושחסר לו לבוא בלי תחפושת. למרות זאת, מה שהלך שם עם הבנות מתפעול תפס אותו לגמרי לא מוכן. הן התחפשו לקבוצת מעודדות עם חולצות שלא השאירו מקום לדמיון וחצאיות שהשאירו אפילו פחות. כל כך פחות, שהיה שקוע מדי בניסיון לגלות אם כולן השקיעו בחוטיני תואם, ולא הספיק להגיב בזמן כשהרגיש זוג שדיים כדוריים כנגד גבו וקול מתקתק לחש באוזנו "אכלת פעם כוס של פיה?" עד שסובב את הראש, הדמות עם הכנפיים והנצנצים בשיער נבלעה בין שאר התחפושות, והוא נשאר עם משפט שאין למי להגיד, ועם הזמנה למסיבה פרטית שנדחפה לו ליד.

המוזיקה רועשת. אורות צבעוניים מסתחררים מעליו ומסביבו. חצאיות קצרצרות ומכנסונים צמודים מבזיקים רגליים חשופות. מחשופים נדיבים מסתירים טפח ומגלים שניים.

עד-דלא-ידע.

על הבר מישהו מצביע על צלחת ומסביר לכל מי שלא בורח מספיק מהר שזה בכלל לא האוזן של המן אלא הכוס של אסתר. והוא שומע-לא-שומע. מחכה לה שתראה את עצמה שוב, שותה עוד שוט של אומץ נוזלי, והמשפט מהבוקר, שמתגלגל לו בראש, מחכה גם הוא. מחכה לפייה עם כנפיים וורודות ושיער מלא נצנצים.

"מצצת פעם זין של גורילה?"

המילים נפלטות לו לפני שהספיק להפעיל שיקול דעת. אבל הצחוק שבוקע מגרונה משחרר את גוש האימה הפתאומית שנקשר לו בבטן, והעולם, שנעצר לרגע, חוזר להסתובב.

"לא, אבל אם לשפיך יש טעם של בננות, אני מוכנה לנסות."

לפני שיעזוב אותו האומץ, הוא לוקח את ידה של הפיה, ומוביל אותה בין שלל התחפושות הצבעוניות לעבר השירותים.

הריח אלים, והתא קטן וצפוף, אבל הדבר היחיד החשוב, הוא הפיה שמתיישבת על מכסה האסלה, ומגששת באצבעות דקות אל הרוכסן ואל הזין המזדקר מאחוריו. הפה שלה חם ורטוב, הלשון מהירה ומחוספסת על העור הרגיש, והראש שלה, זהוב ומכוסה נצנצים עולה ויורד תחת עיניו המסרבות להאמין.

אולי בכלל הוא חולם? רק שהיד הרכה, שחופנת לו את הביצים וסוחטת אותן בעדינות, מרגישה מאוד אמתית. גם המבט הרעב, שמלווה את הלשון המסתחררת סביב הראש הנפוח, אמיתי, והוא מכריח את עצמו לא לגמור עדיין, להחזיק ולא להשקות אותה בשפיך שמאז הבוקר גודש את אשכיו.

טעם של בננות. הוא מנסה להתרכז בטעם של בננות, ולא בפה שיונק אותו בצמא. מנסה לחשוב על כל האנשים שרוקדים בחוץ, ולא יודעים כמה טוב עושה לו הלשון הרטובה שמתגרה בחריץ מתחת לראש. הוא מנסה להיזכר בשכנה הזקנה שלו, ולשכוח שהזין שלו עומד להתפוצץ.

זה קשה. כל כך קשה. היא סוגרת את שפתיה סביבו ושואבת. חולבת אותו בידה.

זה בלתי אפשרי. הלחיים שלה שוקעות עם כל יניקה והעיניים מבקשות, והוא נשבר בבת אחת ומשחרר מטחים של זרע סמיך לתוך הפה המשתוקק.

לאט לאט חוזרים אליו הקולות מבחוץ. אחריהם הלחישה מהבוקר. הרעב עדיין בוער בעיניה כשהיא מלקקת עוד טיפת שפיך מקצה הזין שמסרב להירגע. הוא מקים אותה ממכסה האסלה ומושך אותה אליו. השפתיים שלה רכות. הלשון מתוקה. לשפיך שלו אין בכלל טעם של בננות.

התחתונים שלה ספוגים. הוא מקלף אותם מעליה והניחוח שעולה מבין רגליה משכר יותר מכל מה ששתה. עכשיו תורו לשבת על מכסה האסלה. זו לא הדרך הכי נוחה, אבל כוס של פיה לא אוכלים כל יום. הוא רוכן ושולח לשון אל הקילוח הדק שזולג מבין השפתיים התפוחות. כל כך מתוק שלרגע אפשר להאמין שהיא באמת פיה.

הוא מגשש בלשונו לגלות את כל המרקמים החבויים שם, בין הרגליים. צריך עוד מקום. הוא אוחז מאחורי הברך ומרים ירך באוויר. בידו השנייה חומד וחופן את לחיי הישבן ומרגיש את שריריה מגיבים למגעו. רק לפני רגע פרק מטען שנצבר מהבוקר, אבל כל טעימה וכל מגע בעור הרטוב שולחים גל של עונג באשכיו, כאילו המיץ שמתלקק בפיו עושה את דרכו הישר אליהם.

החריץ הלח קורא אליו. הוא לא יכול להתאפק יותר וחודר אליו בלשון מחודדת, דוחק אותה פנימה עד שהיא מאיימת להיעקר מגרונו, אבל לא אכפת לו כי חום ורכות אופפים אותו. הדגדגן נגדש כנגד שפתיו הפעורות והוא יונק וטורף ומלקק, ומאבד את עצמו בין הירכיים הקסומות, טובע בחום המהביל.

הסערה קרבה והולכת. גלים קטנים נשברים כנגד פניו. נשברים ומתגברים. הדי הבאסים רוטטים דרך הרצפה והקירות ואי שם מעליו נשימתה מתקצרת. הוא מתמקד בנקודה היוקדת, שכל נגיעה בה נענית בגניחה. עוד יניקה ועוד ליקוק, עוד גל מתרומם ונשבר.

בבת אחת הפנים שלו נשטפים. איכשהו הוא מצליח לשמור עליה שלא תצנח על הריצפה המטונפת. ורגע ארוך אחר כך היא שואלת, "היית פעם במיטה של פיה?"

3 תגובות בנושא “אני פורים

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s