התעוררות


1. קפה של בוקר

לא רחוק מבניני המשרדים של מרכז העיר, ישבה ליאת בבית קפה קטן ומעוצב ואצבעותיה מלטפות את מסך האייפון שלה כה וכה. לפניה נח ספל קפוצ'ינו שכבר לא היה חם מספיק, לידו קרואסון נגוס, ומאחוריהם, מקופל בקפידה, העיתון הכלכלי שבדיוק סיימה לקרוא.

בקרים כאלה היו נדירים בשבילה. רק עכשיו כשהיא בין עבודות, יכלה להרשות לעצמה קצת בטלה. היא עקבה במבטה אחרי זוג זקנים שהמארחת הובילה אל שולחן ליד החלון. הזקן לא הסיר את עיניו מרצועות החוטיני שבצבצו לה מעל המכנסיים, וחייך בחמדנות. כל הכבוד לבת הזוג שלו שמתאפקת לא למרפק אותו. איך, לעזאזל, ההורים של הנערה הזאת נותנים לה לצאת מהבית חצי עירומה? ליאת הסבה את מבטה אל מסך הטלפון שלה ואצבעותיה דחפו קווצת שיער סוררת בחזרה אל תוך הפקעת המוקפדת שמעל עורפה.

בטלה היא דבר יחסי. העובדה שאין לה כרגע עבודה רק אומרת שיש פנאי לדברים אחרים. מחר בבוקר, החליקה באגודלה ימינה, תור לקוסמטיקאית… מחרתיים, דן מצטרף אליה לסיבוב רהיטים נוסף, אולי סופסוף ימצאו ספה חדשה לסלון… ביום חמישי בראנצ' עם סיוון וקרן שבטח כבר התייאשו ממנה… אדם בלי תכנית הוא כמו ברז בלי ידית. ככה לימד אותה אבא, וכך התנהלה: תכנית למחר, תכנית לשבוע הקרוב, תכניות עד להודעה חדשה.

ליאת סיימה לכרסם את הקרואסון, לגמה את שארית הקפה והייתה מוכנה להמשיך בתכנית של היום כשהאייפון צלצל. היא הציצה אל המסך ומיד הזדקפה במקומה, החליקה על מכנסיה, ווידאה שכפתורי חולצתה רכוסים כראוי. דן תמיד צחק כשעשתה ככה לפני שיחות חשובות, ואמר שכל זמן שהמצלמה לא עובדת, למי אכפת איך היא נראית, אבל זה היה הרגל שלא הצליחה, ובטח גם לא תצליח, להשתחרר ממנו. היא נשמה עמוק, וקרבה את המכשיר לאזנה.

"ליאת ירדני?" גישש קול קטן.

"מדברת."

"ענת. מ-'י. ק. ניהול פרויקטים'. התראיינת אצלנו בשבוע שעבר?"

"כן. בחמישי לחודש. יש כבר תאריך למבדק במכון?"

"אז תשמעי, מה שקרה זה שהתפנתה לנו משרה, והיינו רוצים שתתחילי בהקדם האפשרי."

הפנים של ליאת נשארו חתומים, אבל רגליה חוללו ריקוד ניצחון קטן מתחת לשולחן.

"בהקדם האפשרי?"

"בעקרון יותם רוצה שתחתמי כבר היום על החוזה. היה צריך לכופף קצת את הכללים בשביל זה, אבל יותם… בקיצור תבואי, ונסכם בדיוק מתי את מתחילה ואת כל מה שצריך."

"היום? לא בטוח שאני יכולה. כמה זמן זה אמור לקחת?"

"לא הרבה. שעה ככה, רק עניינים רשמיים, השאר יכול לחכות שתתחילי."

לא היה לה שום דבר שאי אפשר להזיז או לבטל. אבל אפילו היותם הזה, וכל 'י. ק. ניהול פרויקטים', צריכים לדעת שאף אחד לא מכתיב לליאת ירדני את סדר היום. מצד שני, סיוון, או קרן, או בעצם כל מי שיכלה להעלות בדעתה, היה נותן כליה בשביל הצעה כזו. היא אותתה למארחת שתביא חשבון.

"טוב, תראי… יש כמה דברים שצריך להזיז, אפשר לחזור אלייך יותר מאוחר?

"תעשי מה שאת צריכה. יותם אמר שנפנה אלייך ראשונה, אבל אם אני לא שומעת ממך עד הצהריים, יש עוד שמות ברשימה שלי."

תגובה אחת בנושא “התעוררות

  1. סיפור מעולה. אהבתי את הגרסה הקודמת, וזו מתעלה עליה. תודה

    אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s