לכרוע בסופר להנאה ולרווח / קליס


מקור

"זה יכול להיות שלך," הוא אמר והושיט לה חבילת שטרות פרושים בדיוק במידה שתאפשר לה לראות ארבע פעמים את המספר 100.  לבושה ג'ינס מקומט וסניקרס מרופטות, היא נראתה כבת 30, חטובה גם אם קצת רזה, עם קמטוטים בזויות עיניה, והיא בדיוק הושיטה יד לקופסת דגנים כשהוא פנה אליה.

היא העיפה מבט בכספו, שמטה את קופסת הדגנים לעגלת הקניות שלה, ומבטה נפגש עם שלו. עיניה הבזיקו. "עזוב אותי," אמרה, מקמצת במילים, "או שאני מספרת לבעלי."

"זה רק יפגע בבעלך," ענה, דוחף את הכסף לכיס.

"אתה מכיר את בעלי?"

"אני מכיר אותי. החלטה שלך." הוא הסתובב עם חיוך קטן ודחף את העגלה שלו במורד המעבר.

היא השיגה אותו אחרי שני מעברים. באותו רגע לא נראה אף אחד בסביבה, למרות שקולות רבים הגיעו מעבר למדפים.

היא עצרה את  עגלתה בקירבתו ופניה למדף. "אמרת 400."

"כן."

"מה אני צריכה לעשות בשביל 400?"

"למצוץ לי. נקי."

נשימתה נחטפה. "נקי?"

"בלי לשפוך אף טיפה."

"איפה?"

"כאן."

"פה? אתה דפוק!"

הוא גיחך. "אפשר גם להיפגש מאחור – בשביל 300."

"יורד גשם."

"אני לא מתכוון בחוץ. יש חדר שירות מאחורי השירותים."

היא הביטה סביב בבוז. "אני קולטת אותך – זו מתיחה, נכון?"

"מאיזה סוג?"

"אתה רוצה שאני אתנהג כמו זונה ואתה כל הזמן תוריד את המחיר."

הוא הניד בראשו. "אני לגמרינה רציני. שימי פחית על הרצפה, ותכרעי כאילו את מרימה אותה. אני אודיע לך אם מישהו יתקרב. במקרה כזה את דוחפת לי חזרה את הזין, מרימה את הפחית, שמה בעגלה והולכת לך."

"ומשאירה את החנות שלך פתוחה."

"אני אסתובב לצד השני כשתלכי."

היא נטלה פחית מהמדף והקפיצה אותה בידה. היא הנידה בראשה. "זה היה עובד אם היית בשנות העשרה."

הוא צחקק. "כבר מצצת איזה זין או שניים הא? אני אפתיע אותך, אני חושב. ככה זה יעבוד. אני נותן לך 200 מראש, והשאר כשאני גומר. אם מפריעים לנו, את עדיין מורווחת."

היא חדלה להקפיץ את הפחית. נשכה את שפתיה. לפתע נרעדה.

"סקסי, מה?" הוא אמר.

"סקסי בתחת שלי! זה מפחיד אותי מוות. אבל הכסף יכול להציל אותי. תביא את המקדמה."

הוא שלף ארבעה שטרות, השאיר שניים ביד והושיט שניים אליה. היא דחפה אותם לכיס, כרעה על ברך אחת, והניחה את הפחית ליד רגלו.

"תוציא אותו," אמרה, ושוב חלף בה רעד.

הוא פתח את הרוכסן, פשפש באריג והוציא את איברו הזקוף למחצה. ראשה נורה לפנים, ושפתיה גמעו אותו בשקיקה לחה. ראשה עלה וירד פעמים מספר, אבל אז פחד הגילוי גרם לה להרים את ידה ולשפשף את העור הרפוי במקום זאת. היא החזיקה את הראש המתנפח מאחורי שפתיים הדוקות, לחייה משוקעות מהיניקה, אך מזדעזעות מהלשון שעבדה במרץ מבפנים.

"אהההה," הוא התנשף. "זרה שמוצצת לי בסופר: איזו פנטזיה! תיכף יתמלא לך הפה, שרמוטה אמיצה שכמותך."

* * *

 "אדון גבאי, תסתכל."

"שניה מרינה… אוקי, מה יש? את מתכוונת לזוג במעבר 7?"

"בדיוק זה."

"היא מרימה… לא. מה היא עושה?"

"אתה באמת לא קולט?" אמרה מרינה בסרקאסטיות בוטה.

"אני לא מאמין, היא יורדת לו!"

"וואללה!!"

"באמצע הסופר. אלוהים ישמור!"

"מה אתה הולך לעשות בקשר לזה?"

"לעשות?"

"מה אם איזה ילד יעבור?"

"ילד? יש עכשיו בית-ספר."  גבאי לעלע והתיישר. "אבל צודקת. אם הוא יתחיל להיות תוקפני, נקרא למשטרה."

גבאי לבש את חלוק העבודה שלו ומיהר אל המדרגות, מדלג שתיים-שתיים למרות הכרס המשתפלת. בקומת הקרקע קרע לרווחה את הדלת, שנשאה את הסימון 'פרטי', וזינק לתוך החנות. איך שהגיע למעבר 7, קלט את הזוג. בדיוק בין השימורים לתבלינים, עדיין באותה תנוחה שאינה משתמעת לשתי פנים. הוא רכן לפנים, מאגרף את ידיו מבלי דעת, והחל לצעוד לעברם בנחישות.

האיש מלמל משהו. האישה התרוממה ושמטה פחית לעגלת הקניות שלה. הגבר פנה אל עגלתו שלו, והאישה דחפה את עגלתה לעבר גבאי, מסבה את פניה, אך לא מספיק כדי להסתיר את הגוון הורוד-בוהק של תנוך אוזנה. בו זמנית, מרפקו של האיש זז, מן הסתם כדי לרכוס את החנות שלו, לפני שהחל לדחוף את עגלתו לצד המרוחק של המעבר.

גבאי נעצר אחרי מספר צעדים והביט באישה החולפת לידו בזריזות. הוא כחכח בגרונו, אבל עד שהיה מוכן לדבר, כבר עברה את הפינה. הוא הניד בראשו, משך בכתפיו, ופנה חזרה למשרד.

* * *

אחרי שחצתה את הסופר, זיהתה אותו בקצה מעבר 1, ממתקים, שתיה קלה ויין. "כמעט הרווחתי את כל הסכום, לא?"  לחשה בנחישות כשעגלתה נעצרה מול שלו.

הוא חייך חיוך רחב. "בהחלט. זה היה ממש קרוב."

"הרגשתי. אני עדיין רוצה את זה."

"תמצצי לי בסופר בשביל 200?"

היא נעצה בו עיניים, נשכה את שפתה ולבסוף מלמלה "כן, אם תהיה זריז."

"הם לא יכולים להסתכל לתוך המעבר הזה דרך המראות החד-כיווניות שלהם, אבל אני בטוח שהם שמו לב ששנינו נכנסנו אליו."

"תביא ת'כסף ודי."

הוא שלף את שני השטרות מכיסו, נפנף בהם מול עיניה וטמן אותם בידו. "הפעם את מוציאה אותו."

היא הסתכלה סביב במהירות, אבל לא ראתה אף אחד. היא כרעה, מוותרת כבר על העמדת הפנים של הרמת  הפחית, משכה ברוכסן ושלפה את האיבר המכווץ.

אוחזת אותו בידה, נעצה בו מבט זועם. "חסר לך שלא תגמור מהר." פיה נסגר עליו כמו דג שבולע פתיון.

* * *

"הם ביחד במעבר 1."

גבאי התעכב בחנות כדי לסדר את התצוגה. עכשיו התנשף מהעליה במדרגות. "כבר? את בטוחה?"

"עקבתי אחריהם. המצלמה שלך דלוקה?"

"צריכה להיות." הוא פנה ממנה. "שימי עין על הקופאיות."

"שאני ייקרא למשטרה?"

"עוד לא, מרינה. עוד אין לנו ראיות."

"איך אתה מתכנן למצא ראיות? היא תבלע אותן."

הוא נעצר ליד הדלת ובהה בה. "לבלוע את הראיות? את הכסף את מתכוונת?"

"לא, לא הכסף!" כתמים אדומים הופיעו על לחייה.

הוא הניד בראשו ורכן לתוך המשרד שלו. אחד ממסכי הוידאו הקטנים הציג את מעבר 1, כולל שתי דמויות בפרופיל למצלמה: אשה כורעת למרגלות גבר.

* * *

הגבר נהם כשהתחיל להשפריץ. אגרופיה היו קפוצים וכל גופה רעד ממתח, אבל השאיבה שלה נמשכה, הופכת את הנהימות לגניחות. גם אגרופיו נקפצו. הוא נשא את השאיבה עד השפריץ האחרון, ואז נסוג לפתע בקול פקיקה.

"אלוהים אדירים!" קרא.

היא נעמדה, מוחה בגב ידה את הרטיבות משפתה התחתונה, ומושיטה את ידה השניה לעברו, פתוחה.

הוא החזיר את איברו למכנסיו, רכס אותם וצחק בהתגרות כשהשטרות חזרו לכיסו.

"אה-אה!" התיזה, עיניה רושפות.

"קחי את זה בתור שיעור," אמר. "זונות לוקחות קודם כל את הכסף."

הפה שלה נע. שפתייה נפשקו קלות והיא אמרה "אדי אדזרח אונת'!"

"אונת' מה?" עיניו רקדו. "תצטרכי הוכחות."

אצבעה הורתה על פיה. "ית' לי משפיק."

"מזדיינת!" הגיחוך שלו שינה את אופיו. "נראה שבאמת יש לך." הושיט כלפיה את השטרות. "כשתבלעי."

לפני שחשב לסגור עליהם את ידו, חטפה אותם ודחפה לכיס הג'ינס שלה.

"תבלעי, לעזאזל!" הוא התיז.

לבסוף, גרונה נע. לפני שסנטה בו, ליקקה את שפתיה. "אני מקווה שהכסף שלך שווה יותר מהמילה שלך, בן זונה מלוכלך."

המבט שלו הפך לצחוק. "אז איזה טעם יש ללכלוך שלי?"

היא הסמיקה ונסוגה, מתבוננת בו בכעס כשדחף את עגלתו לכיוון הקופות.

צליל של נשימות כבדות גרם לה להסתובב. איש נמוך ושמנמן עמד מתנשף מאחוריה, לבוש בחלוק עבודה עם תגית "מנהל חנות" מעל הכיס הימני. הוא הגיע אליהם בשקט, נעלי ההתעמלות שלו לא השמיעו קול על אריחי הרצפה הקשים.

"או-אלוהים!" קראה חרש ונרתעה לאחור.

להפתעתה, הנמוך צעד קדימה, כמעט נוגע בה, כופף את ראשו ורחרח בהפגנתיות. הוא נסוג צעד אחד, הטה את ראשו לבחון אותה, קימט את אפו וקבע, "אז הוא כן גמר!"

האשה החווירה. "מי…. מה…"

המנהל בחן אותה קצרות. "זו היתה המציצה הראשונה שנתת בסופר?"

"א…אני…"

"את יודעת שזה בניגוד לחוק."

"או, אלוהים!" חזרה לעשתונותיה. "אדוני, יש אולי משהו שאני יכולה לעשות… לכפר על זה?"

"מה את מציעה?"

היא בלעה בקולניות. "למצוץ גם לך?"

חיוך הפציע על שפתיו. "איזה רעיון מקסים."

היא נשמה עמוקות. ידיה הפרידו את כנפות חלוקו. לפתע קפאה. "הוא אמר שאין מראות במעבר הזה. איך ידעת?"

"הוא צדק. אבל סחבו לנו כל כך הרבה ממתקים כאן, שהיינו חייבים לשים מצלמה. רואה שם? המסך אצלי במשרד."

היא הביטה. "מי מסתכל עלינו עכשיו?"

הוא צחקק.  "אף אחד. ניתקתי אותה. אבל כל אחד יכול לרצות איזה ממתק, משקה קל או יין. בואי איתי."

הוא פנה לעבר דלת לא מסומנת בקצה המעבר, בורר מפתח מהצרור הגדול שהיה תלוי על חגורתו.

היא מיהרה  אחריו. "מה לעשות עם העגלה שלי?"

"אף אחד לא ישים לב." פתח את הדלת וסימן לה לעבור אותו. זה היה חדר קטן מלא בקופסאות. הוא נעל אחריהם והדליק את האור.

היא ירדה על ברכיה. הרוכסן שלו ניגן. היא נאנחה. "היית בטוח שאני אסכים, נכון?"

הוא נעץ בה מבט תאוותני. "קיוויתי."

"יש לך הרבה תקווה פה!" פיה עטף אותו.

אחרי זמן מה, אמר בטון נוסטלגי, "בפעם האחרונה שנהניתי כל כך זה היה בתיכון. תפסתי את המורה למוזיקה מוצצת לתלמיד אחר." ירכיו החלו להתנדנד קלות. "אבל זה לא חייב להיות תמיד סחיטה. תתקשרי לפה, תבקשי את המנהל ותגידי 'מעבר 1' … תיכף יהיה לך שוב פה מלא."

הוא גנח קצרות ודחף קדימה את אגנו. היא נענתה לו, ולבסוף נסוגה לאט לאט,  שפתיה נסגרות אחרי האיבר.

היא הרימה אליו את ראשה והנידה אותו. "היה לך יותר מלמסריח ההוא."

"מסריח?"

"בגלל שניסה לעשות לי תרגיל מסריח." שפתיה התעקלו כשהיא נעמדה. "איך לקרוא לך?"

הוא גנח. "התשלום שלך."

* * *

מרינה אמרה בבוז: "אני רואה אותה בקופה. מה לקח לך כל כך הרבה?"

גבאי משך בכתפיו, מתנשף מהטיפוס. "רציתי לשמוע את הסיפור."

"הסיפור! אבל השגת ראיות?"

"בקשר לזה, צדקת. היא באמת בלעה הכל."