טעם של נעורים

הוא לא היה זקן, רק שלפעמים הרגיש ככה. כמו עכשיו למשל, כשגלולת המרץ הלאטינית שהפעילה אותם כבר יותר משעה לא הראתה שום סימני עייפות. רק עוד קצת. נראה שנגמרו לה ההפעלות והיא רק שורפת את הזמן שנשאר. עיניו דחקו במחוגי השעון לנוע מהר יותר. אבל הדבר היחיד שנע מהר יותר היה פצצת האנרגיה הזו שנעלה עליו מטרה ונעה ישרות אליו כשהיא מפזזת ואוספת אחריה שובל אנשים כמו מגנט בצלחת סיכות.

"קֹום אֹון! דונְט בִּי סֹו שַיְי!"

יד חמימה השתחלה לתוך כף ידו ומשכה אותו אחריה לתוך מערבולת של ידיים ורגליים מתנפנפות. בעבר היה מתחמק מהפעילויות האלו, שנראו לו מתאימות יותר לקייטנה מאשר לאנשים בוגרים, אלא שמסתבר שהארגון רואה את זה אחרת. מבחינתם, ההשתתפות בדברים האלה לא באמת אופציונאלית. לפחות זה בא בעטיפה של חו"ל.

"סִי, אִיטְס נֹוט סֹו בַּאד, רָיְיט?"

הוא רצה לענות שדווקא כן, אבל לא היה לו אויר מיותר וחוץ מזה היה לה גם הניצוץ הזה בעיניים שקצת השכיח ממנו שבכלל רצה לברוח משם. מה לעזאזל עובר לו בראש? היא הייתה כל כך צעירה, שבארץ בטח הייתה עכשיו מתזזת טירונים. הוא, לעומת זאת, בדיוק קיבל מכתב שחרור ממילואים. בכל זאת, התמונה שעלתה במוחו גרמה לו לחייך.

"בִּיפֹור וִוי גֹו, אֶבְרִיבֹּודִי מֵייק בִּיג סִירְקְל!!"

היה חן באנגלית הרצוצה שלה, הבגדים נצמדו אל הגוף התזזיתי שלה כמו עור שני, וידה החזיקה בשלו כאילו ידעה שיברח אם רק תשחרר אותו לרגע.

"כיפק לכריסטינה!!!" הגיעה צעקה משמאלו.

"היי!!!" עלתה סביבו שאגה.

"כיפק לכריסטינה!!!"

"היי" הוא מצא את עצמו שואג עם כולם.

"כיפק לכריסטינה!!! היי היי היי!!!"

היא הצטרפה במבטא הספרדי החמוד שלה ופרצה מיד בצחוק מתגלגל.

"יוּ אָר אֹול סֹו נַיְיס!!! אַיְי לוֹב יוּ אֹול!" ידיה נפרשו לצדדים ואספו את כולם לפקעת דחוסה ומיוזעת.


דקות ארוכות עמד מתחת לזרם המים הקרים במקלחת ועדיין היה יכול להרגיש את גופה הנצמד לצידו. בהתחלה לא הבין את פשר הדבר העגול והמוצק כל כך שנדחק אל צלעותיו ורק אחר כך עלה בו זיכרון של פינות חבויות והברזות משיעורים. זמן רב עבר מאז לשו אצבעותיו שדיים מוצקים, וכעת נשאר בהן רק הד של תחושה. הוא חשב על הנטיפים הכבדים של נעמי ותהה אם מאז ומעולם היו רכים למגע.

המים גלשו על פניו ונטפו במורד זרועותיו אל כפות ידיו הריקות. לא היה ביכולתם לשטוף את העקצוץ מהמקום אליו נלחצו כדורי שדיה של כריסטינה. הוא סגר את הברז. צריך להתקשר אל נעמי, חלפה בו מחשבה, לוודא שהיא זוכרת את מספר הטיסה ומתי לבוא לאסוף אותו מהשדה. הוא היסס בדרך אל הטלפון. הבית לא יברח, החליט, והשתרע על המגבת הלבנה שפרש על המיטה, מתמסר למגעה המלטף של הרוח על עורו הלח.

ריח הלבנדר שנדף מעורו הציף בו ניחוח זיעה חמה מהולה באותו בושם סבונים של מלון. אחריו צפו בזה אחר זה פרטים נוספים: צחוק מתגלגל, שיער שמתוח לאחור בקוקו קופצני, ניצוץ בעיניים. עם כל פרט שנוסף, תפח איברו, התמתח והתרומם. אשכיו שפעמו בקצב אחיד עם העקצוץ בצלעות משכו אליהם את ידו, ונשימתו הואצה.

מאחורי עפעפיו הסגורים כריסטינה כרעה מעליו. רגליה השזופות פשוקות משני צידיו ואיברו נדחק אל מחילתה ההדוקה, החמה והרטובה. ידו השנייה סגרה על הזין החם וכאילו חזר פתאום לחדר הישן שבבית הוריו. לפני שהספיק להתענג על המגע התפרץ ממנו אשד סמיך, ניקד את בטנו בטיפות חמות וגלש במורד אגרופו הקפוץ.

בהדרגה, חזרה נשימתו למקצבה הרגיל וקול הדם השוטף באוזניו השתתק. אט אט אפפה אותו שינה, שוטפת מעליו את העייפות ומנחמת.


שלא כהרגלו, השאיר את צלחת ארוחת הערב מלאה. לא שהאוכל לא היה טעים, להפך. רק שהראש שלו היה במקום אחר ולקח אתו את התיאבון. הוא יצא לשוטט בשבילים המוארים של האתר וחשב לעצמו שאולי הגיע לגיל שבו מרגישים את הזמן מתחיל להיגמר. היד שלו עלתה מעצמה למשש את הצלעות במקום ההוא, ותחושה של החמצה הציפה אותו. נעמי לעולם לא תֵּעָשֶׂה צעירה יותר והאפשרות לחוש מוצקות כזאת תחת אצבעותיו כבר לא קיימת עבורו.

פה ושם הגיעו אל אוזניו קולות. לפעמים פרצי צחוק רמים, לפעמים שיחה שקטה. פעם אחת היה נדמה לו שראה את ההיא מהכספים נכנסת בין השיחים עם ולאד מהצוות של ארקאדי. גם את אשתו של ולאד הכיר. בלונדינית עם רגליים ארוכות שלא לגמרי הפנימה את התרבות הישראלית. כשיצא מארוחת הערב, נזכר שראה אותה בשולחן שליד החלון, יושבת לבד מול צלחת ריקה. נעמי בטח הייתה אומרת שברור, ושאיך הוא לא ראה את זה קודם.

הגרון שלו היה יבש. הוא הציץ בשעון. אם יפנה בשביל הזה ימינה נראה לו שיגיע לברכה הגדולה. לידה יש מין פאב כזה שצריך להיפתח בערך עכשיו.

התברברות אחת אחר כך, כבר אחז בידו בקבוק בירה קריר. הוא חיפש מקום לשבת שיהיה רחוק מספיק, אבל לא מדי. לבסוף התרווח על כיסא נוח על שפת הברכה ולגם ישר מהבקבוק בירה שהייתה לגמרי לא רעה. חמימות נעימה ומרגיעה התיישבה בבטנו.

בחור עם ראסטות, בקצה הרחוק של הבַּאר, השתתק פתאום והחווה באמצעות הבקבוק שבידו לעבר דמות קופצנית שעשתה את דרכה לשם, לבושה שמלונת שחורה נטולת כתפיות. ארבעה זוגות עיניים עקבו אחריה במבט נוטף טסטוסטרון.

ליבו האיץ למראה כריסטינה שאספה משקה מהבַּאר והתיישבה ליד אחד השולחנות הריקים. ממסתור הצל שלו, יכול היה לבחון את צדודיתה באין מפריע. אף קטן וחצוף וסנטר שקוע קלות. שיערה החלק ירד עד לכתפיה החשופות וכמעט הסתיר נקודת חן גדולה על עצם הבריח. שדיה הזקופים היו הדבר היחיד שמנע מן הבד האוורירי של שמלתה ליפול.

הנוף המרהיב נעלם לפתע, כשארבע דמויות הקיפו את הצעירה. על מי אני עובד, חשב לעצמו בחמיצות וקם לרוקן את השלפוחית שהציקה לו מזה זמן. הוא לא ממש הכיר אותם, רק את הפרצופים. חוץ מההוא עם הזקן-תיש, אבי, שנתן לו את הליסינג. בדרך חזרה הצטייד בבקבוק חדש. מזוכיסט, אמר לעצמו, ועיניו לכודות בשפתיים המחייכות של כריסטינה. זה מה שאני, מזוכיסט.

הם עדיין היו שם, מרחפים סביבה כמו דבורים הנמשכות לפרח. פרח צחקני, פלרטטן. הבקבוק היה ריק למחצה כשהבחין שמשהו השתנה. הצחוק הצלול נעלם. עיניו נפקחו ומבטו תר אחרי כריסטינה. רגלה האחת טיפסה מעל השנייה וקפצה באי שקט. מדי פעם נשלחה יד גברית לשיערה, או אל זרועה החשופה, וקולותיהם נעשו רמים יותר. כשקירב שוב את הבקבוק אל פיו, מצא אותו ריק.

רגליה של כריסטינה כבר היו שזורות זו בזו לגמרי, אסופות אל מתחת לכיסא, וידיה משולבות מעל החזה. זה לא לעניין, אמר לעצמו, ואני אידיוט, הוסיף. במקום אל הבַּאר פנה אל השולחן.

"מה קורה חברים?"

הוא נדחף קצת ביניהם, טופח בשתי ידיים על כתפיו של אבי.

"אָיְים סֹורִי," פנה אל כריסטינה, "דִיז גָיְיז הָד אָ לִיטְל טוּ מַאצ' טוּ דְרִינְק."

הראסטות חשף את שיניו, ספק בחיוך, ספק באיום, והניח את ידו על כתף חשופה.

"יוסי," נזכר, "לא הסתבכת כבר פעם עם תלונה במשאבי אנוש?"

יוסי כיווץ את עיניו, אבל הוריד את היד במהירות.

"יאללה, בוא נעוף מפה לפני שאבא׳לה יגיד אותנו למורה," סינן אבי אל חבריו השתויים ומשך אותם אחריו.

בלב דופק, המשיך לעקוב אחריהם במבטו עד שהתנדנדו מעבר לעיקול השביל. כריסטינה פלטה אויר בנשיפה ארוכה, וגופה איבד מעט מדריכותו.

"אַר יוּ אוֹ קֵי?" שאל, וניסה להזכיר לעצמו שאלכוהול גורם לו לראות דברים שאולי ישנם ואולי לא.

"יֶס, תַ'נְקְס." עינייה נתלו בשלו, נוצצות.

המקום ההוא, בצלעות, התחיל לבעור מחדש כשהזמינה אותו לשבת. היא זכרה אותה מהפעילות בבוקר, והוא אמר שהיה כיף, אפילו שלא באמת. האנגלית שלה הייתה שבורה באופן חמוד כל כך. גם שלו לא הייתה משהו. היא עבדה כאן רק בקיץ, לפני הלימודים שלה; הוא אהב את העבודה שלו, אבל לפעמים קצת נמאס לו; היא חיפשה הרפתקאות; הוא כבר מצא. השיחה התגלגלה בקלות שרק אלכוהול מאפשר.


תאורת השבילים התחילה לכבות. הוא שאל אם לא תפחד לחזור לבדה, ונענה בחיוך שתרגיש יותר טוב אם ילווה אותה, אולי האלה ממקודם עדיין מסתובבים.

השבילים התפתלו תחת רגליהם, התפצלו והתאחדו; זרועותיהם נוגעות לא נוגעות; ואותה בעירה הולכת וכובשת את כולו, דוחקת ממנו כל מחשבה הגיונית. אזור המגורים של הצוות היה הרחק בשולי האתר. כריסטינה פסעה לתוך החדר שלה, והשאירה את הדלת פתוחה.

תאורה חסכונית של מלון שטפה את החדר באור ענברי. מלבד המיטה הגדולה, היו בו פינת ישיבה קטנה וארון גומחה פתוח למחצה שחלק גדול מתכולתו היה זרוק בכל מקום. הוא סגר אחריו את הדלת.

משהו נסגר בתוכו, ודבר אחר נפתח, לא משאיר מקום למילים. הוא אסף בידיו את פניה. לשונה הייתה חמה ומחוספסת על לשונו, וחקרה את פיו בלהיטות. נשימתה, הנודפת אדי אלכוהול, מלאה אותו במתיקותה וגופה נצמד אל זקפתו בתובענות.

בקושי רב התנתק משפתיה ומידיה שהחליקו אל מתחת לחולצתו ופסע לאחור. עיניה היו מצועפות וקראו לו לחזור, אבל כעת רצה לראות את מה שדמיין מאז נחו עיניו על פיסת הבד האוורירי שתלתה על גופה.

רצועת גומי צרה של היתה כל מה שהחזיק את הבגד במקומו וכעת הלכה ונמתחה ככל שמשך בשולי הבגד, מתרחבת סביב תפיחת השדיים וחושפת את תפארתם. החריץ ביניהם הלך והעמיק כששתי התלוליות נדחקו זו אל זו עד שנגלו הפטמות הכהות ולא נותר דבר שיחזיק את האריג במקומו. שני חצאי הכדור המושלמים ביותר שאי פעם נוצרו הזדקרו כנגדו.

לפניו עמדה כריסטינה ללא נוע, מתבשמת מההערצה הגלויה שבעיניו, בטנה עולה ויורדת עם נשימתה המואצת. ידיו החליקו במעלה מותניה, אצבעותיו מברישות את העור הקטיפתי. בהדרת קודש, חפן שד אחד, ואחריו את השני. כפות ידיו התעגלו סביבם למשש וללוש ולחקוק בעור האצבעות את התחושה הנדירה הזו, את השילוב הלא יאמן של גמישות וקשיות שאין שום דבר בעולם שדומה לו.

הוא חש את הפטמות מתקשות כנגד ידיו וכשמולל אותן, שאפה כריסטינה בחדות, ועננה התפשטה בחדר, ממלאת אותו בריח כבד ומתוק. זקפתו נענתה וטיפה חלקלקה, ראשונה, נספגה בתחתוניו. סכר נשבר בתוכו. רצף תנועות דחופות, תכליתיות הותירו אותו בתחתוניו, ובכוח שלא ידע מאיפה הגיע, הניף את גופה הצעיר והטיל אותו על המיטה הרחבה בין הבגדים הזרוקים.

הרעב התפרץ בו בכל עוצמתו והוא הסתער בפיו על כל סנטימטר בעור החשוף. שפתיו לוחכות את צווארה, את זרועותיה, את שדיה, ואת בטנה. הוא ינק את פטמותיה עד שנאנקה מכאב וקבר את פניו בין שתי התלוליות, שואף מלא ריאותיו מן הבושם שהתגרה בו במשך הערב.

נוצר בפיו את טעמה ומִרקמה היִחודי של כל פיסת עור חשוף, תר אותה בשפתיו ובלשונו. מן המרירות של בהונות רגליה דרך המליחות של אחורי ברכיה ופנים המרפקים; מן העור החלק העדין של פנים הירך ועד לחספוס של בית השחי; מן הבליטה הנוקשה של עצם הבריח אל רכות שקע הטבור.

כריסטינה גנחה והתנשפה, ממלמלת מילים לא ברורות, כל גופה מתפתל ורוטט תחת מגעו וריח ייחומה עולה ממנה בגלים. ככל שחקר יותר, כך גילה עוד ועוד טעמים ומרקמים, ותאבונו רק גבר.

נותר עוד מקום אחד לגלות. הוא קילף את משולש הבד הספוג וגלגל אותו במורד רגליה שנפשקו מיד בתחינה. פיו נצמד אל החריץ הבשרני שבין ירכיה המוצקות וידיו חפנו את פלחי עכוזה, אצבעותיו פולשות אל החריץ הנגדי. הריח הכבד שמילא את נחיריו היה זר ומסעיר, וטעם נוזליה מתוק כמו הנעורים עצמם. לשונו נדחקה לתוכה, מבקשת עוד ועוד מן הנקטר, אבל ידיה אחזו בשיערו וכיוונו אותו למקום אחר.

שפתיו ינקו מהכפתור הנרגש רַעַד שטיפס במעלה הגוף המתפתל. שיניו כרסמו ממנו גניחות עונג גרוניות בספרדית לא מובנת. הירכיים החזקות התהדקו סביב ראשו וידיו גיששו מעלה לעבר חצאי הכדור המושלמים, אל גלילי הפטמות. לשונו התעגלה סביב הדגדגן המיוסר וליטפה אותו במסירות מדויקת. המקצב הקבוע דחק את כריסטינה עד שכל גופה פרפר בפראות.

היה לו טוב להישאר שם לנצח, ראשו לפות בין ירכיה, וטעמה ממלא את פיו ואת נחיריו. נשימתה החטופה התייצבה לאיטה ולפתע, בסוף מערבולת תנועה מצא את עצמו שרוע על גבו. הסמרטוט הרטוב שהיה פעם תחתוניו נמשך מעליו בתנופה וכבשן רטוב עטף את איברו הפועם.

פניה הסמוקים הבהיקו מזיעה, עיניה בערו באש שחורה, ולשונה הציצה מבין שפתיה הפעורות. גופה עלה וירד בקצב מתגבר ואדוות קטנות נבלעו בשדיה בכל פעם שאגניהם נפגשו. קולות יניקה רטובים ליוו נשיפות אויר חטופות, ועל שק אשכיו נקוו הטיפות שזלגו בשפע מתוך הנקיק הצר. לפתע, הזין שלו נלפת בכוח לא רגיל. כריסטינה קפאה. עפעפיה פרפרו. ספק צְווחה ספק יְבבה נמלטה מפיה וגופה התפרק בשרשרת של עוויתות, עד שקרסה עליו.

הזין שלו פעם על סף הכאב. הוא עוד לא היה זקן, אבל זקפה כמו זו, שכח מתי הייתה לו בפעם האחרונה. הוא חיבק אליו את הגוף הצעיר, המיוזע והתענג על התחושה שלו בתוכה. אגנו התחיל לנוע מעצמו, מחליק את איברו לעומק המחילה החמה, ההדוקה. כריסטינה, שנשימתה נרגעה מעט, שבה לנוע יחד אתו, באטיות שמימית.

נצח קטן אחר כך, גלגל אותה בתנופה. היא הייתה מתחתיו, פניה זוהרות מסיפוק, ועורה סמוק. הזין שניתק ממנה כששינו תנוחה, התייצב לפתחה והחליק הלוך ושוב לאורך השפתיים התפוחות. מילימטר אחרי מילימטר מישש את דרכו פנימה, חורט בזיכרונו כל שביב של תחושה, ממקד את מבטו בשיערה הדבוק קווצות קווצות למצחה, בגחלים הלוהטות שבעיניה, בלשונה המגיחה מפיה הפעור להרטיב את שפתיה היבשות.

איברו נבלע בתוכה עד תום. הוא כיסה את הצעירה בגופו, בטן אל בטן וחזה אל חזה. גבעות השדיים נלחצו אליו, מסרבות להיכנע למשקלו. ניחוח קל של לבנדר תיבל את מליחות תנוך האוזן שליחך. שעון על מרפקיו, מצא את שפתיה ולשונותיהם טרפו זו את זו.

כמו מטרונום נחבט גופו בגופה, בקצב אחיד, מתמשך, חסר הפוגה. הכאב באשכיו התפוחים העביר אותו אל מעבר לסף הגירוי והוא מצא את עצמו מדלג למישור גבוה יותר. נראה שהיה יכול להתמיד כך לאין קץ, אלא שכריסטינה שוב סערה תחתיו. אצבעותיה התחפרו בעגבותיו, דוחקות אותו לעומקה, ומלחצי הקטיפה נסגרו עליו בכל הכוח. המישור האינסופי הפך לחבל דק, ושיווי המשקל שלו התרסק. בגניחה גרונית, חייתית, נפרץ הסכר באשכיו. נהר חם וסמיך נשפך בפעימות ארוכות לעומק גופה שכולו פיתולים של עונג.

מיוזע וסחוט התמוטט על הגוף הצעיר. הזין איבד את קשיותו וזלג החוצה עם תערובת נוזלי הגוף. החיבור ביניהם נותק וכריסטינה, חלקלקה מזיעתם המשותפת, התפתלה ונחלצה מתחתיו. היא נצמדה אליו, מניחה ירך על גבו, לחי על שִכְמָתו וציירה באצבעותיה הרכות שבילים לאורך זרועו. ליבו ההולם הדהד אליו מן המזרן, וליבה דהר כנגד זרועו הלכודה תחתיה. היה לו טוב ונעים ולא היה אכפת לו בכלל למות באותו רגע.


אור ראשון של בוקר התפרץ מבעד לעפעפיו. בזהירות נחלץ מתוך סבך האיברים הדביקים, וליקט את בגדיו מתוך הערב-רב שהיה זרוק בכל מקום. הוא הביט בשוליו המלבינים של כתם הרטיבות הגדול שעל הסדין ובכריסטינה המתמתחת לצידו. עיניה נפקחו כדי סדק והוא נשק על שפתייה פעם אחרונה.

"הַב אַ נַיְיס טְרִיפ הֹום!" הצטרדה אליו בחיוך.

"הַב אַ גְרֵייט סַאמֶר!" לחש לה בחזרה.

הוא סגר אחריו את הדלת בשקט, ומיהר לחדרו לפני שיתקל במשכימי הקום. בדרך, בין השבילים המתפצלים ונפגשים חליפות, הרהר בכל המזכרות שאסף בנסיעותיו השונות, במזכרות למשפחתו שעליו לארוז, באלו שעוד צריך לקנות, ומעל כולם, בזו האחת שתהייה רק שלו.

4 תגובות בנושא “טעם של נעורים

  1. אוהבת את הזיעה שלהם, את היצרים הבלתי מרוסנים, את הידיעה שזה עכשיו או לעולם לא ומהחדפעמי הזה צריך להוציא את מה שיהדהד כמו תקליט של מוסיקה לא מכאן עוד שנים בזיכרון, מבעד לערפלי האלכוהול.

    נהדר!

    Liked by 1 person

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s