המחיר

אזהרת טריגר: כפייה.

ריח דק של שמן מכונות עומד באוויר, סוג של צחנת מוסכים אופיינית שנותרת ספוגה בקירות וברצפה זמן רב אחרי שעוזבת אותם המכונית האחרונה בהחלט והמכונאים מתפזרים לחפש פרנסה אחרת. מי יודע, אולי ברגעים אלו ממש הם יושבים במועדון החשפנות שמעבר לפינה, מרוקנים כוסות וכיסים לזכר הימים ההם, אדישים לכך שהבסים שמרעידים את סרעפתם וצווחות הטרבל ששורטות את אוזנם נישאים עד למקום עבודתם הנטוש. עוד פחות מזה הם מודעים למה שמתחולל מאחורי שעריו הסגורים.


מבעד לדלת האחורית של המוסך מסתנן אור רך.  האישה שממתינה בפנים לא יודעת את נפשה. מילים שאך נאמרו לה עדיין מהדהדות בראשה, וזרמים שחורים של פחד מתערבלים בנהר של אמון מוחלט לתוכו קפצה והותירה את חירותה מאחור. אותן המילים ששירטטו בפניה את הצפוי לה בשעות הקרובות, את השכר ואת העונש, נסוגות אל מאחורי הקלעים של התודעה בשעה שמילים אחרות מסתננות מבעד לפרגוד העבה.

"הזמנה בבקשה?"
"יפה, תחתום כאן על ההסכם סודיות."
"מצויין."
"שמה, יש מקום לדברים שלך וחלוק. כשתהיה מוכן, תוכל להמתין בפנים עד שיגיעו השאר."

כמו הקלטה חוזרות על עצמן המילים הקרות וגופה מעקצץ בציפיה מתוחה. טיפין טיפין מתמלא החלל הגדול שמקיף אותה בגברים עטויי חלוקי ארגמן. האור הקורן סביבה מאיר אותם ברכות ולא מאפשר לעיניהם לחדור את שלולית הצללים בה היא נתונה. שתיקתם אינה מסגירה אם הם זרים, או רק זרים למראית עין.  מפעם לפעם היא מבחינה בבליטה המתרוממת מתחת לאחד החלוקים, ורטט עובר לאורך עמוד שדרתה. לפתע מפסיק התקליט השבור לחזור על עצמו ורגע אחר כך מוצף מקלט הצללים שלה באור בהיר והיא נגלית לעין כל.

ידיה אזוקות אל שתי פינותיו של כלוב מוגבה. המתכת קשה כנגד עורה החשוף ואין בינה לבינם דבר פרט לסורגי המתכת העבים. ליבה הפועם בקצב מטורף מלהיט את פניה והמשטח הממורק עליו הם מונחים נעכר בהבל נשימתה הכבדה. שדיה מחוצים אל הפלדה הקרה, וישבנה מתנוסס באוויר ככותרת לרגליה המפושקות לרווחה. קרסוליה אזוקים אל פינות הכלוב הנותרות. השיער הדקיק שלעורה סומר בכל פעם שהיא חשה במבטים שחולשים על עירומה.

רק לפני שעות ספורות, ישבנה, עטוף בבגדיה המחויטים, נח בכורסת העור במשרדה המשקיף מגבוה על העיר, והיא נבחה לתוך הטלפון, מצליפה בלשונה על ימין ועל שמאל בגברים ובנשים כאחד, והנה כעת, מי יודע, אולי אחד מאלה ניצב כרגע מולה, לבוש חלוק ארגמן.

צלצול פעמון מהדהד מהקירות. כמו חיילים מתפרשים לובשי הארגמן במעגל רחב סביב יעדם ושני גברתנים בלבן פוסעים אל הכלוב לפרק אותו. תחילה הם נושאים משם את תקרתו ומשחררים את גבה להתקמר. היא מותחת את זרועותיה, מישרת אותן וראשה נזקף. שדיה המעוטרים פטמות גרניט מתנדנדים אל החופש ונחבטים זה בזה בשעה ששארית כלאה הצר מפורק וגביע צר וארוך מונח לצידה. היא מביטה בו ומקווה בכל ליבה שדי יהיה בכך לתקן את ששברה.

פעמיים מצלצל כעת הפעמון ובצייתנות פושטים חיילי הארגמן את מעטה הבד שלעורם, זקפותיהם מצביעות פנימה, לעברה, ועיניה נורות מזין לזין בחשש. לשונה מחליקה במהירות על שפתיה, מבטה מלווה את הגבר שצועד למרכז המעגל וחניתו מונפת בגאון לפניו.

חום גואה בגופה כשהבשר הפועם מוגש לשפתיה. פיה נפער ולשונה נשלחת לעבר הכיפה התפוחה. טעמה המלוח של הלחות המקדימה מאיצה את פעימות ליבה הנרגש ממילא, ועד מהרה נשאב האיבר ביניקה רטובה. לשונה מלטפת ומעסה את תחתיתו וראשה נע קדימה ואחורה באדיקות עד שהיא חשה בהתקשחות המבשרת את השפיכה. יודעת היטב את שעליה לעשות, שפתיה נאטמות סביב הראש הפועם, לשונה פורטת על הנקב שבבת אחת נפער ויורה לחלל פיה את מטענו הצמיג. הנתז הראשון מתפרץ בכוח אל גרונה וגולש הישר אל קיבתה, אך את יתרת המטען היקר היא מצליחה ללכוד על לשונה.

משסיים לפעום, גולש ראש האיבר מבין שפתיה. היא רוכנת ובזהירות מגירה את הנוזל הסמיך שבפיה לתוך הגביע. מרירותו הצורבת נשכחת כשאצבעות חמות מלקטות טיפה שמתעבה בכבדות בין שפתיה האחרות ורטט של עונג מתפשט בגופה.

למשך נצח קטן עיניה נעצמות בהתמסרות של הכרת תודה, אך זין חדש כבר נחבט בפניה בקוצר רוח. שפתיה נפשקות ואוספות אותו ביניהן. ראשה נע פנימה והחוצה, מעלים בהדרגה את האיבר שמגעו הפתאומי בענבל מעורר בה עווית. היא מרפה לרגע, ממלאת את ריאותיה אויר וממשיכה בנחישות עד שנחיריה מתמלאים שיער ערווה גס וגרונה סופג מטח חפוז שלא מותיר בפיה דבר מלבד טעם הכישלון.

מבטה מורם אל כיתת היורים המקיפה אותה, אך עיניה מחפשות לשווא. ישבנה המובלט בתחנון נותר תלוי באוויר כמו הגביע שנותר בריקנותו וכבר עליה לטפל באיבר הבא. האשכים מתחתיו קירחים ומזמינים אותה לקחתם אל פיה החם, אך עד מהרה היא שומטת מפיה את השק שגילוחו מרושל וקוציו שורטים את לשונה ומסתערת בחמת זעם על כיפת האיבר עד שעודפי הזרע הנורים אל פיה גולשים על סנטרה.

בסיפוק היא מתבוננת בעליית המפלס בגביע וגונחת בהתמסרות ליד המיומנת המנגנת על דגדגנה, עד שריח חלציים כבד פולש לאפה וזרג עבה במיוחד מתייצב לפניה. היד המיטיבה נוטשת אותה באחת ולא מאפשרת לה להימלט מן המחיר שעליה לשלם על אותו ערב ארור.

מפרק הלסת משגר למוחה אותות כאב כשהאיבר מאיים לקרוע את פיה, אבל  אותו מוח עסוק בדברים שקרו הרחק משם. ראשה ממשיך מוכנית לעלות ולרדת על הזין השמן בשעה שמחשבותיה שבות אל אותה ארוחה שהייתה אמורה להיות פגישת עסקים מן המניין. היא נזכרת ברוחב הכתפיים של איש המכירות ההוא וכיצד אצבעותיו הארוכות הגישו צדפות לפיו ועוררו בה שדים רדומים, דחקו הצידה עסקים ונדרים והביאו את ידיה לגשש במעלה ירכו עוד בטרם הגיע הקינוח.

מעייניה כל כך נתונים לאותו ערב, שהזין העבה שבפיה נשכח ממנה כליל עד שהוא מתפרץ בשיטפון אל תוך חלל פיה. היא משתנקת וכמעט פורצת בבכי מצריבה ועלבון כשמנחיריה נוטף הנוזל הזר. כאילו לא די בכך ששוב איבדה מטען יקר, מזדעזע גופה משתי סטירות מצלצלות הנוחתות על כל אחד מפלחי עכוזה. החום המתפשט במהירות דוחק בלשונה ללקט את הטיפות הדביקות מזוויות הפה ומתחתית האף בניסיון נואש להפקיד דבר כלשהו בגביע, אך לשווא.

להט ישבנה וצריבות העלבון שממלאות אותה מצטברים לפתע לכדי נחשול שסוחף אותה מעלה, וכעת היא במישור אחר בו לזמן אין משמעות ולמקום אין חשיבות. פיה אוסף בשקידה את הזין החדש שכבר פועם לפניו, אבל היא בכלל לא שם, אלא באותו ערב בו דלת חדר המלון נטרקה מאחורי שני אנשי עסקים שבאחת הפכו לחיות פרא. לשונה מפזזת על זין ארוך וטעים להפתיע מול קהל רווי טסטוסטרון, אך כל מעיניה נתונים פנימה אל זכר צליל קריעת תחתוניה הרטובים וכפתורי חולצתו המתפזרים לכל עבר ואל הפורקן המידי שהרעיד את הסיפים כשהאיבר הגאה ששחררה מכלאו מילא אותה עד תום.

מיציה ניגרים במורד ירכיה כשהיא נזכרת איך רכבה עליו ואיך גנח כשהציף את רחמה, כיצד זעקו כזוג פראים כשהלם גופו באחוריה ו וזרעו החם שטף לתוך מעיה. איך פעם אחר פעם התמלאה ולא היה לה די, ורק צלצול הטלפון שקרא לה לחזור הציף אותה חרטה, שולח אותה בדמעות חנוקות אל חדר האמבטיה הצר לקרצף את עורה בסבון גס של מלון ולהדיח את הכלימה מכל נקב בגופה. איך יצאה וכולה נקיה ומבושמת, רק כדי למצוא את האיבר שלא ידע שובע ניצב מולה זקוף ותובעני. איך בחולשה של רגע ירדה על ברכיה וינקה ממנו את שארית נוזליו.

כך היה, וזהו המחיר עליה לשלם בטרם תוכל לשוב לחיק החם, האהוב. היא נוטשת את שדרות הזיכרון ומחזירה את מלוא תשומת ליבה אל המשימה שלפניה, נחושה להצליח ולגדוש את הגביע עד שפתו. זרג אחרי זרג היא מוצצת ושואבת, כשהאויר נמלא בגניחות גבריות של תאווה ופורקן. כל עליה במפלס מזכה אותה בגמול וכל עיכוב בעלייתו גורר עונש. אט אט הופך גופה לתערובת נפיצה של עונג וכאב. לו היו אלו נוזליה שלה שעליה לצבור, נחוץ היה דלי, לא גביע.

שפתיה בוערות ודומה שלא תוכל יותר לסגור את פיה לעולם. סנטרה מכוסה נטיפי זרע ועורפה נוקשה ממאמץ. את כל הזרגים חלבה כבר פעם אחת לפחות  והמפלס עדיין חסר. מבטה העייף סוקר את אוסף האיברים הלאים המקיפים אותה ולפתע מבחינה באחד שאינו מתנוצץ ברטיבות. עיניה פוגשות את עיני בעליו. הן מושפלות בהתנצלות על רפיסות האיבר.

דבר לא יעצור אותה כעת. מפיה יוצאות מילים שמעולם לא חשבה שיעלו על דל שפתיה כשהיא דוחקת בו להתייצב מולה. הוא פוסע, אשכיו הכבדים מתנועעים בין ירכיו, איברו מצליף לצדדים ולבסוף הוא נעצר לפניה. שפתיה יונקות בשקיקה את הבשר הרופס והוא מתרפק בפיה חם ורך בעוד הלשון מושטת ללקק את שק העור שאוצר בתוכו את כפרתה.

אט אט מתעורר האיבר בפיה, תופח ומתיישר. הלשון כבר לא מגיעה לאשכים וראשה נהדף לאחור כשהזין מתארך ומתארך. פיה גולש על הטיטאן, מלחך אותו לאורכו ולרוחבו. היא חושבת על מקום אחר בגופה שיתאים בדיוק להכילו, הטפטוף משם כבר כמעט והופך לזרם אחיד.  בשארית כוחותיה נפער פיה מחדש ובמיומנות של בולעי חרבות היא מעלימה את האיבר בשלמותו. בדמיונה, עוצר קהל הקרקס את נשימתו, אך זוהי נשימתה שלה שנעתקת. עיניה מתחילות להחשיך ובחרחור רטוב היא משחררת אותו מגרונה.

כעת, משכבשה את ההר, ממלאת אותה רוח קרב ושוב היא מסתערת. לשונה סובבת את העור הקטיפתי של הקולוסוס, שפתיה עוטפות את הביצים התפוחות, שואבות ומאיצות בהן להשתחרר ממטענן הכבד. שוב ושוב יונק פיה את ראש הזקיף הארגמני, עד שלבסוף הוא נעתר במטחים ארוכים. לחייה מתעגלות להכיל את השפע הדביק וכשהיא מרוקנת את תכולת פיה, עולה לבסוף הגביע על גדותיו וגולש.

הפעמון מצלצל שלוש פעמים. הדממה הפתאומית מופרת רק בהלמות בסים רחוקה. מתוך הניחוח הכבד של זרע וברטולין מבצבץ להרף עין ריחו החריף של שמן מכונות. במרכז המוסך הישן קורסת אישה מותשת על משטח פלדה מכוסה נטיפי זרע וגברים שמוטי זין נותנים בה מבט אחרון שבוז והערצה מהולים בו במידה שווה.


יד חמה ורכה על כתפה מושכת אותה מתוך המרחב שבין עירות לשינה.

"עוד לא גמרנו," הקול היקר מכל מסרב לוותר כהוא זה.

היא מזדקפת ומגלה שנותרו בגפן. גם אזיקיה אינם עוד. אחרי הכריעה הממושכת גופה נוקשה מעט, וגבה מתקשה להזדקף.

היא אוחזת בגביע שמוגש לה, מקרבת אותו אל שפתיה, ותמונה מבזיקה בראשה, מחזירה אותה שוב לאותו ערב בו חזרה הביתה בגוף שבע ובנפש מפוזרת. הזרועות שקיבלו אותה היו חמות כתמיד, השפתיים רכות כתמיד, והלשון שתבעה בעלות על פיה קפאה אז לפתע כשטעם הזרע הסגיר את דבר בגידתה.

אין לה עדיין זכות להישיר מבט אל העיניים שבהן כל כך אהבה לטבוע, שתמיד השכילו להעניק לה נחמה בסוף יום עבודה תובעני. שפתיה נפשקות אט אט, הגביע מתרומם והיא לוגמת את תכולתו הצמיגה, המרירה עד תום.

"אני מקווה שהספיק לך."

היד שזוקפת את סנטרה מנגבת את פניה הדביקים מזרע במגבת חמימה. השפתיים החמות נצמדות לשלה ולשון שטעמה גן עדן גולשת למעמקי פיה ומסלקת משם כל שריד לטעם זר. אצבעות מחליקות אל בין רגליה ומתוך היכרות עמוקה פורטות אותה לפורקן אדיר ומזכך.

"זו הפעם האחרונה שלפה שלך יש טעם של זרע, ברור?"

היא מהנהנת ומרכינה את ראשה בהכנעה, ידיה גולשות לאורך הידיים שלחיבוקן כל כך כמהה, פניה מברישים את החזה והבטן בדרכם מטה עד ששוב ניצבים הם בגובה הנכון. ריאותיה מתרחבות מהניחוח הכבד שממלא את נחיריה.

כמה טוב לחזור למקומה הנכון. לשונה העייפה נשלחת מאליה אל הנקטר הנוטף מבין השפתיים התפוחות, והיא לוחכת ברעב את המתיקות של זו שמוכרת בחוץ בתור המזכירה שלה.

2 תגובות בנושא “המחיר

  1. כתיבה רהוטה מאוד. תשומת לב רבה לפרטים, רואים שהקדשת הרבה מחשבה.
    קו העלילה בנוי בצורה מצוינת, גם אם כי צפוי מעט.

    הייתי שמח לקרוא משהו מתמשך יותר שלך. ראינו שאתה יודע למשוך עלילה, כמו ב'מחבואים', אז למה להסתפק בקטעים קצרים כאלה, שאומנם שופעי תיאורים, אך לא משאירים הרבה מקום לדמיון?
    קח אותנו לסיור מודרך באחד העולמות הקסומים שלך ותן לנו גם שהות להעיף מבט מסביב.

    בכל אופן, תודה ששיתפת.

    Liked by 1 person

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s