וימצוץ פרק פ"ז / וונדי סוונסקום


(FFFM+)

האור הבהיר כבה ונעלם מאחוריהן כשנסגרה הדלת לחדר הצינורות, לרגע קל הן נעצרו במקומן, ומה שלפניהן התבהר. הן היו בחדר קטן והישר מולן יצא ממנו מסדרון ארוך וצר. המסדרון היה מואר, בהחלט, אך האור היה עמום, והקוים החלקים של הקירות הופרעו ע"י צורות לא ברורות שהיו תלויות עליהם, כמו נרות אופקיים שבערו, התרככו וצנחו – מכבים לעצמם את הפתיל – וכעת התקשו מחדש כקשתות מוטות כלפי מטה.

כמו נרות מכופפים או… לא, היו יותר מדי כאלו בשביל זה. הרבה, הרבה יותר מדי. כל המסדרון לפניהן היה מכוסה בהם, רחוק ככל שעיניהן ראו. אבל גוון מצאה את עצמה מלקקת את שפתיה לפני שדיברה.

"טוב, זה שוב 'קדימה', לא?"

"אבל מה אלה?" שאלה בת'.

הן פסעו קדימה, והבחינו כמה צפוף המסדרון הצר היה. הן נאלצו ממש להדחק לאורכו, ולהתחכך בקשתות התלויות. מוזר, הקשתות נראו עשויות מחומר אורגני.

"תסתכלו," אמרה גוון. הן התקרבו מספיק כדי לגעת באחת הקשתות עכשיו, אז בת' הושיטה יד ולקחה אחת.

"אהההה!"

אחוזת רעדה ידה צלפה במהירות למקומה.

"זה זז," היא אמרה. "כאילו זה חתיכת בשר."

"אל תזייני בשכל," אמרה גוון.

היא הושיטה יד ואחזה באותו גוף קשתי, אבל רק להרף עין. גם ידה נרתעה והיא פסעה אחורנית בבהלה, מנגבת את ידה על בטנה.

"אלוהים! את צודקת. זה ממש מגונה."

"אלה זרגים," אמר קול קטן מאחוריהן.

"מה?"

הן דיברו כמעט ביחד, ראשיהן מסתובבים להביט אחורה אל החשכה בה עמדה אנה.

"זרגים. תסתכלו."

אנה נדחפה ביניהן, עורה דביק ממקודם, ותפסה את אחת הקשתות התלויות האחרות. הן ראו את כתפיה נרעדות, אבל היא לא הרפתה, וכעת הכתף הימנית החלה להתנועע מעלה-מטה. ידה נעה על הדבר, מחליקה הלוך ושוב. כעת הניחה לו ופסעה אחורנית.

"תסתכלו."

הן הסתכלו. הדבר שאנה התעסקה איתו איבד את עקמומיותו כמעט לגמרי: הוא התרומם למצב אופקי. מתנפח.

"זה זין," אמרה אנה. "תרגישו אותו. תמששו איזה שבא לכן. כולם זרגים."

"זה בלתי אפשרי," אמרה בת'. " תראו כמה יש פה."

"אלה זרגים."

"היא צודקת, בת'. אם זה נראה כמו זין, ומרגיש כמו זין ונעמד כמו זין…"

"זין בתחת. מה אנחנו הולכות לעשות? כל המסדרון המזדיין מלא בהם."

"נדחק ביניהם ונקווה שלא יהיו תאונות. יאללה אנה. נו, קדימה."

היא הושיטה את רגלה, בהונותיה שוקעות באחוריה הרכים והמספקים של אנה, שולחת אותה קדימה בצרחה קטנה. היא התחילה להתקדם לאורך המסדרון, גופה מצודד ומתנדנד בנסיון להתחמק מהזרגים שבקיר, גוון ובת' אחריה, הזרגים הרפויים מחליקים על גופיהן כמו נחשים קטנים וקרירים. נראה כאילו צפיפותם עלתה ככל שהתקדמו. לא רק נראה, הצפיפות ממש עלתה. לפניהן אנה נעמדה.

"זוזי אנה'לה," אמרה גוון.

"אני לא יכולה. הם התחילו להזדקף לפני."

"אל תקשקשי. פשוט תדחקי ביניהם."

"אי אפשר. תסתכלו."

גוון נדחקה אליה והביטה מעבר לכתפה. באור העמום של המסדרון היא יכלה לראות את מאות הזרגים שריפדו את הקירות לפניהן מזדקפים, הקרובים ביותר רק התרוממו, הרחוקים היו לגמרי מנופחים וזקורים מתוך הקירות כמו סורגים.

"אלוהים," היא קראה. "הם גדולים."

הקרובים ביותר היו כעת זקורים למחצה, והיא הבינה שההזדקפות מתקדמת לאורך המסדרון כמו גל איטי שמיד יגיע אליהן וילכוד אותן במקומן. היא פנתה לאחור.

"מהר בת', אחורה."

"לא יכולה."

"למה לא?"

אבל היא כבר ידעה את התשובה.

"הם מתקשים גם מהכיוון הזה. אלו שכבר עברנו."

גוון הרגישה את ליבה פועם בגרונה באי נוחות, ובטנה התהפכה. לכודה במלכודת. מלכודת של זרגים. הזרגים משני עבריה התרוממו, אצבעות עבות וקהות שמצביעות עליה, מאשימות, וכעת האורות החבויים בתקרה התעוררו לחיים. האור שזרם מהם נחתך ומוסך ע"י זרגי הקיר. היא התפתלה כדי להתחמק מהזרגים שהתרוממו אליה, מציבה את גופה ואת גפיה ביניהם ומסביבם, ונחרה בבוז כשראתה את אנה ובת' עושות את אותו הדבר.

"אנחנו תקועות, בנות," היא אמרה, "תקועות בנהר של זרגים בלי סירה."

"מה נעשה?" שאלה בת'.

"נחכה שהנפיחות תרד, אני מניחה."

"לא. יש לי רעיון יותר טוב. אנחנו לא יכולות להתקדם ולא לחזור."

"בדיוק."

"אבל אנה יכולה. היא יכולה למצוץ את דרכנו לחופש. תגמירי אותם והם יתרככו."

גוון צחקה.

"יש לזה את הפשטות של כל התכניות המוצלחות. שמעת את זה אנה'לה? תתחילי למצוץ, יא מוצצת."

"לא."

"תעשי את זה."

"תעשי את זה את."

"אוקיי, אני."

גוון נעצרה, תוהה אם היא באמת אמרה את זה הרגע. היא אמרה? כן. זין בתחת – למה? בגלל שהיא רצתה. והכוס שלה ידע את זה לפניה: נפתח בדביקות והזיל ריר כשהיא נדחקה לאורך המסדרון, וכעת פעם בחמדנות בעוד שהיא לכודה בין מאות זרגים גדולים, קשים.

היא רכנה לפנים אל זה שהיה לה הכי נוח, קילפה את העורלה כמו בננה, שמה את פיה מעל התפוח הפרדוקסלי של העטרה והחלה ללקק ולמצוץ. אחרי רגע היא קפצה לאחור, פולטת בהפתעה. היה לזה טעם של תות. היא ירדה עם פיה אל הזין שמתחתיו, מקלפת את העורלה, דוחפת את העטרה אל פיה, לוקקת ומוצצת. היא שלפה אותו מהפה. אשכולית.

"זין בת'…" היא מלמלה.

אבל מה שהיא עמדה לומר גווע על שפתיה. פיה של בת' היה מלא בזין, מוצץ אותו בשקיקה, בעוד ידה הימנית עובדת על הכוס שלה שנצץ מרטיבות. גוון בלעה.

"בת'!" היא אמרה.

הפה של בת' עזב את הזין בקול פקיקה רטוב, מותיר את העטרה ארגמנית ומבהיקה, כמו קסדה של פשיסט ממשמר הותיקן. עיניה פגשו את עיניה של גוון, ישנוניות מעונג.

"מה?"

"למה אנחנו עושות את זה?"

פיה כאב מתשוקה לחזור לאחד הזרגים שהיא מצצה קודם. רועדת מתאוותה למצוץ, היא כמעט גמגמה כשדברה.

בת' משכה בכתפיה. ידה הימנית עדיין עבדה על הכוס שלה; כעת הרימה את אצבעותיה אל פיה וליקקה מהן את מיציה.

"בגלל שזה טעים. בגלל שאני רוצה. ואת לא?"

גוון הפנתה את ראשה והביטה באנה. היא רכנה לעבר הקיר, זין ענקי קבור עמוק בין שפתיה, עיניה עצומות. מוצצת בתאווה, האצבעות הדקות של ידיה הקטנות צבטו ופיתלו את פטמותיה. היא החזירה את מבטה ובת' חזרה אל הזרג שמצצה, ידה טוחנת את הכוס. גוון נחרה.

"אלוהים. אבל אם אי אפשר לנצח אותם…."

הפה שלה עטף את הזין הראשון שהיא דגמה. תות. ראש זין בטעם תות. ראש זין שהתחיל להזיל טרום-שפיך בטעם תות. פיה נע הלוך וחזור לאורכו של הזין, מלקקת ומוצצת כמו בוכנה – פיה החל לנוע. כל ראשה נע קדימה ואחורה. מהר יותר ויותר. הופך לכוס אוראלי בשביל הזין הנייח שיוכל לדפוק. זין גדול. וכמה גדולות היו הביצים שהוסתרו מאחורי הקיר? האם הן החלו להתרומם בשק הקמוט שלהן, מתהדקות ומתכוננות לאורגזמה? מתקשות בהכנה לשגר שפיך אל פיה השואב?

היא כמעט שכחה לגרות את פטמותיה שלה, כמעט שכחה לנשום, כמעט לא יכלה לנשום, בגלל שהיה לה זין תקוע כל כך עמוק בתוך הפה. היא פתאום קלטה שהיא לא סתם מוצצת, היא סוגדת. מעלה מס שפתיים לזין. מס גרון ולשון אם כבר. כוהנת של הזין. רבנית של הפין. המקודשת לזרג. מענגת את עצמה ע"י הקדשת עצמה לפולחן באופן מוחלט.

הזין המשיך להתקשות, נרעד, והתחיל לפעום, משגר שפיך לתוכה. היא לגמה אותו בתאווה, משתוקקת ללגמות גדולות של הנוזל. שפיך בטעם תות. היא רצתה להשתנק מזה, לטבוע בזה, וידיה עלו משדיה, עזבו אותם ונשלחו ימינה ושמאלה לזרגים נוספים, מעסות אותם. הזין שבפיה הפסיק להתיז, והיא בקושי משכה את עצמה מעליו,מתגברת על התאווה להמשיך לעבוד אותו רק ע"י התשוקה לקחת זין אחר אל פיה ולסגוד גם לו. פיה היה למקדש, והיא רצתה להעמיד שם אליל נצחי. פאליאל, שר הזרג, שלנצח יתרומם ויפול, ויתרומם שוב.

הזין שבידה הימנית החל להשפריץ, והיא קלטה את השפיך ומרחה אותו במגושם על שדיה, לפני שהושיטה את ידה לזין נוסף. פיה נסגר בחמדנות על עוד זרג ושאב בעוצמה עד שהוא החליק לתוכו. אשכולית. אלוהים אדירים, זה לא היה מספיק. היא רצתה זין אחד בכוס ועוד אחד בחור התחת. אחד בכל בית שחי, אחד בין שדיה, אחד מאחורי כל ברך, אחד בחריץ הישבן, אחד בין ירכיה, אחד בין שוקיה, ותריסר נוספים מחליקים על גופה. משפריצים ומוחלפים, שוטפים אותה בשפיך, חונקים אותה, ממלאים לא רק את פיה ואת בטנה ואת התחת שלה ואת מעיה, אלא גם את נחיריה ואזניה. מרטיבים כל סנטימטר בגופה.

היא זרקה את עצמה לאחור, הכוס שלה בוער וזולג בין ירכיה, מגששת בישבניה אחר זין במיקום מתאים. לא זה, גם לא זה, כן, זה. זה יתאים? היא תצליח להכניס אותו? מוחה שכבר הפעיל את משאבת פיה, ואת בוכנות ידיה, כיוון בקור רוח את חריץ ישבנה לרכיבה על הראש החלק והנוצץ עד שלבסוף מיקמה את פי הטבעת הקטיפתי שלה הישר מולו. היא רצתה אותו עמוק בתחת. זין אחד בפה, ואחד בכל יד ואחד עמוק בתחת. זה לא היה מספיק, אבל זה כל מה שהיתה מסוגלת לעשות. הזין שבידה השמאלית החל להשפריץ, והיא הרפתה ממנו ועברה לאחר. שניה אחרי כן, הזין שבימינה גמר והיא הרפתה ממנו לטובת אחר. היא היתה צריכה להגיע רחוק יותר עכשיו.

ומאחוריה, היא הצליחה לתקוע את ראש הזין לחור התחת שלה, והתרוממה לאחור. בזעזוע קל של התרגשות ועונג היא הרגישה את הזין חודר לישבנה, מחליק לתוכה, דוחק לצדדים את פי הטבעת, חם עבה ומוצק. רק הנוכחות שלו היתה מספקת: אליל נוסף הומלך, זרגיאל נוסף הועמד במקדש הקטיפה,

שמוק-שליט נוסף, זין של ציתנות עיוורת. היא החלה לטלטל את ישבנה בצורה קצבית, לשה את הזין בחוזקה עם דפנות היכל התחת שלה, חולבת אותו לאורזמה, בה ישגר את מיטענו לתוכה. הזין בפיה התקשח עוד, נרעד, והזרים שפיך בטעם אשכולית. ידיה מחליפות זין כל שלושים שניות בערך, נטפו שפיך, כל כך רטובות עד שהיתה צריכה לאחוז בחוזקה את הזרגים שעשתה כדי שלא יחליקו. שפריץ השפיך האחרון נורה אל תוך פיה והחליק במורד גרונה כפנינה מותכת, והיא משכה את פיה מעל לזין המתרכך וכופפה את צוארה כדי לבלוע אחר.

היא רק התחילה לעבוד עליו וכבר הוטח בפניה משהו רטוב, ועינה הימנית צרבה בחימה כשטיפת שפיך פגעה בה. זרג שעוד לא נגעה בו התפרץ באורגזמה, ותוך שהיא שומטת מפיה את הזרג השלישי שהיה בו, היא מצמצה והביטה סביבה, מנסה לנגב את עינה עם צידה האחורי היבש של אצבע ביד מכוסה זרע. היא ראתה זרגים רבים אחרים שהתחילו להשפיך, וגבה הוצף בזרמתם של הזרגים מאחוריה. הזרג שעדיין לשה בתוך ישבנה התחיל גם הוא להתיז עמוק לתוך מעיה, ממלא אותה בחמימות, והיא שקעה עליו, מניחה לו להחליק עמוק יותר אל תוכה, בוכנה שדוחפת את מטענה עמוק לתוכה.

יותר ויותר זרגים, שאף אחת מהן לא נגעה בם, השפריצו עכשיו, שפיך נטף מהקירות בשני הצדדים רחוק ככל שיכלה לראות בעיניה הדומעות (עינה השמאלית החלה לדמוע כמשתתפת בסבלה של הימנית מכוסת הזרע). בת' ואנה משכו את פיותיהן ואת ידיהן מהזרגים עליהם עבדו והביטו סביבן על ההשפרצות, על השפיך שנורה מתריסרי זרגים פועמים, מותז על הקירות ונוזל מטה מצטבר בשלוליות על רצפת המסדרון. הזרגים שגמרו החלו להתרכך ולצנוח, חוזרים לצורת הקשת שבלבלה אותן בטרם הבינו את פשרה. היא רכנה קדימה, מחליקה את הזין שהשפיך לתוכה מתוך ישבנה, חשה אותו גולש החוצה רך ורטוב.

"זהו זה, בנות," היא אמרה. כשדיברה, הרגישה את האויר מחזק את טעם השפיך בתוך פיה. היא אספה רוק, סחררה אותו בפה ובלעה. בת' נגבה את הזרע מעל גבותיה וקרקפתה, וניערה את ידה.

"כן," אמרה.

הן החלו להדחק במורד המסדרון בינות לזרגים המתרככים, רגליים מבוססות בשפיך שנזל מהקירות ונאסף על הרצפה. זרגים ספורים עדיין היו שרויים באורגזמה, כמו שעונים מפגרים בחנות שעונים, שמצלצלים את השעה בדקה איחור לתוך השקט השברירי שנותר אחרי שמרבית השעונים צלצלו דקה קודם. השפיך על הרצפה העמיק, גוון הביטה במורד המסדרון והבחינה שהוא זורם. הרצפה היתה משופעת, נושאת את השפיך בכיוון התקדמותן.

"כמה נשאר עד הקצה, אנה?" היא שאלה.

"כמעט הגענו."

היא בחנה את גבה הרטוב של אנה, עוקבת אחרי זירמוני השפיך אל ישבנה הקטן והמוצק, משתוקקת לרכון ולהסתער קדימה, לשקע בו את שיניה, ללקק ממנה את כל השפיך, לחקור את השושנה הלחה של אנה בלשונה ובאפה. רגליה של אנה עלו וירדו בתוך השפיך שזרם על הרצפה, ואז עלו ולא ירדו: אנה יצאה מהמסדרון אל רצפתו של החדר הבא. כשגוון פסעה לשם, היא הבחינה כי הרצפה היתה נמוכה בכחצי מטר מרצפת המסדרון.

היא קפצה ואז הסתובבה להביט בבת' קופצת. בת' קפצה, אך עיניה של גוון כבר לא צפו בה. השפיך מהמסדרון זרם מרצפת המסדרון ואל הקיר של החדר החדש בשלושה חריצים שהסתיימו בשלוש כוסות גבוהות שהוחזקו כנגד הקיר בלולאות נחושת. הכוסות היו מלאות כדי שלושת-רבעי, ווהמשיכו להתמלא.

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s